השדון

המאמר הנוכחי הוא מאמר המשך למאמר אמונות מגבילות, ולכן אני מזמין אתכם לקרוא קודם אותו לפני קריאת המאמר הנוכחי.

בקצרה אזכיר, שאמונות ככלל, הן העקרונות וההשקפות שלנו על העולם, כפי שאנחנו תופסים אותו. כך אנחנו מאמינים שהעולם פועל. יתרה מכך, האמונות שלנו מנחות אותנו ולמעשה מכתיבות את דרכי ההתנהגות שלנו. אם האמונות שלנו חיוביות – הן מעצימות אותנו ותורמות לנו. אם האמונות שלנו שליליות – הן מגבילות ומעכבות אותנו. במילים אחרות,  האמונות שלנו הן האמת הסובייקטיבית שלנו. עוד ציינתי במאמר על אמונות מגבילות, שמקור האמונות שלנו הוא בגילאים צעירים מאוד, ככל הנראה בגילאי 0-7, שם האמונות שלנו מוטמעות במוחנו כאילו היה ספוג שסופח אליו כל מה שהוא נחשף אליו או כמו מכשיר הקלטה שמקליט כל מה שהוא שומע. הצרה היא שמכשיר ההקלטה הזה יודע גם "לנגן" חזרה את המנגינה שנצרבה עליו. משמע, האמונות שהוטמעו בנו בילדותנו בתת המודע, צפות מחדש בבגרותנו במודע. מספיק שכילדים שמענו את הורינו פעם אחת אומרים לנו ש'החיים הם לא פיקניק' או ש'כסף לא גדל על העצים' כדי שהאמונות המגבילות הללו יוטמעו בנו. מאותם רגעים, נוצרות אצלנו פרדיגמות, תבניות חשיבה, שלמעשה מנהלות את חיינו. אנחנו משוכנעים שהן עובדה מוגמרת. שכך העולם פועל. שזו האמת המוחלטת. וכאמור, לקריאה נוספת וללמידה כיצד ניתן להתמודד עם אמונות מגבילות, אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר העוסק בכך.

בעולם אידיאלי האמונות המגבילות שלנו לא רק היו נכחדות עם הזמן, הן כנראה לא היו נוצרות מלכתחילה, אולם מה שקורה בפועל, זה שישנו מישהו שדואג להזכיר, לטפח ולשמר את האמונות המגבילות שלנו בכל פעם מחדש. את המישהו הזה נהוג לכנות בעולם האימון בשם 'השדון'.

השדון

'השדון' הוא דימוי לכל אותן מחשבות שליליות והוא למעשה אותו קול פנימי השוכן בתוכנו האומר לנו מי אנחנו יכולים להיות, מה אנחנו שווים, מה אנחנו מסוגלים לעשות ובעיקר – מה אנחנו לא. הוא המספר, הפרשן, היועץ, המצפּוּן, המלווה והמבקר הכי גדול שלנו. הוא מגדיר ומפרש כל חוויה שלנו והוא זה שדואג להזכיר לנו את הכישלונות שלנו מהעבר, את החולשות שלנו בהווה ולהפחיד אותנו מהצפוי בעתיד. הבעיה עם השדון היא שהוא רב אמן אמיתי. הוא עושה הכל כדי שנאמין שהוא רוצה בטובתנו, אך בפועל, הוא הופך אותנו לאומללים שכן הוא מתערב לנו בקבלת ההחלטות ובכך למעשה מנהל את חיינו. ומטבע הדברים, השדון מתנגד לשינויים והוא מעדיף להשאיר את המצב כמות שהוא. כמובן שמחשבה הפוכה על פיה אנחנו יכולים לעשות הכל ולהשיג כל מה שאנחנו רוצים היא לא רק לא מציאותית אלא אפילו ילדותית, אבל כשמודעים לקיומו של השדון, מתחילים להבחין בין מה שאנחנו באמת לא מסוגלים לעשות לבין מה שהשדון החליט עבורנו מה אנחנו לא מסוגלים לעשות.

משפטים נפוצים של שדונים

לכל אחד מאיתנו יש שדון פנימי ולמרות שכל שדון הוא שונה וייחודי, הרי שלרב השדונים יש מנטרות זהות, מעין משפטים קבועים שחוזרים על עצמם כאילו הם כולם נוצרו מאותו פס ייצור. הנה דוגמאות לכמה מהמשפטים הנפוצים ביותר של השדונים – "זה רעיון גרוע", "אין שום סיכוי שזה יצליח", "כבר ניסו את זה", "למה שאתה תצליח?", "כבר ניסית ונכשלת", "לא מגיע לך להשיג את זה", "מי אתה חושב שאתה?", "אתה לא יפה מספיק", "אתה לא חכם מספיק", "אתה לא מנוסה מספיק", "אתה לא טוב מספיק" ובכלל "אתה סתם לא מספיק" ועוד ועוד.

מי שאחראי להגדרת מונח 'השדון' הוא הפסיכולוג והמאמן האמריקאי ריצ'רד ד. קרסון. בספרו 'לאלף את השדון' טוען ריצ'רד שהשדון הוא היוצר והמשמר של האמונות המגבילות שלנו. כאן אני דווקא מסתייג מדבריו מאחר ואני חושב שהשדון אחראי לשימור ולטיפוח האמונות המגבילות, אך לא להיווצרותן. לגבי עצם היווצרות האמונות, אני תומך בתיאוריה של ד"ר תומס א.הריס אותה הוא מציג בספרו "אני בסדר-אתה בסדר". פירוט על התיאוריה של תומס תוכלו למצוא במאמר על אמונות מגבילות.

"האדם נמצא היכן שנמצאות מחשבותיו ולכן מחויב הוא לבדוק האם מחשבותיו נמצאות היכן שהיה רוצה להיות" אמר רבי נחמן מברסלב. שליטה במחשבות שלנו היא שליטה בתודעה, שליטה בתודעה היא שליטה בחיים שלנו ושליטה בחיים שלנו הופכת אותנו לאדונים לגורלנו במקום לתת לגורמים אחרים לכפות עלינו את רצונם. 'אילוף שדונים' אם כך, הוא ההחלטה להעדיף חשיבה חיובית על פני חשיבה שלילית. ומה הן הטכניקות שמציע ד"ר ריצ'רד ד. קרסון?

אילוף שדונים

הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להיות מודעים לקיומו של השדון, שהרי לא נוכל להתמודד עם משהו שאיננו מכירים בקיומו. הדבר השני הוא להבין שהשדון הוא לא אנחנו. יש לו אישיות משלו. הוא אומנם מתגורר במוחנו דרך קבע, אך זה לא אומר שעלינו לשמור על "שכנות טובה". הדבר השלישי הוא לא לקטוע את דבריו אלא בדיוק להיפך – להקשיב לו. אז נוכל להחליט האם דבריו עשויים להיות נכונים או שהם קשקוש מוחלט. והדבר האחרון ואולי החשוב מכולם הוא לא לקחת את השדון ברצינות, אלא להפוך את כל התהליך הזה למשחק. חישבו איך השדון שלכם נראה, תנו לו שם, כינוי, קול ייחודי, אפילו ציירו אותו. במילים אחרות, במקום לשמור על השדון כמשהו אמורפי, עשו לו פרסונליזציה – תנו לו אישיות!

כמי שבחר להיות אמן חושים, אני נאלץ להתמודד עם שדונים ולנסות ו"לאלף" אותם בכל יום. וכמו הרבה דברים אחרים בחיים, גם 'אילוף שדונים' הוא תהליך ארוך ומתמשך ולא משהו חד פעמי. למעשה, 'אילוף שדונים' הוא משהו שנצטרך לעשות כל ימי חיינו. ג'וזף מרפי משתמש בספרו הקלאסי "כוחו של תת המודע" באנאלוגיה נפלאה – הוא מדמה את המוח שלנו לאדמה מעובדת, כך שכל מה שנזרע בתת המודע, נקצור במודע. במובן הזה, השדון משול בעיני לגנן. הוא זה שדואג לעיבוד ולטיפוח האדמה הזו ומתפקידנו, לדאוג לכך שהגנן הזה לא ישאיר אחריו עשבים שוטים.

ספרות מומלצת

לאלף את השדון / ריצ'רד ד. קרסון