המאמר הפעם מוקדש לתובנה מעניינת בשם 'לֶחֶם בּיזיון' הלקוחה מעולם הקבלה. למען הגילוי הנאות, אני רוצה לציין שבהשקפתי הדתית אני אדם מסורתי, אך לא זו הסיבה שבגללה אני כותב את המאמר הזה. בהתפתחות אישית, אנחנו רוצים ללמוד תמיד ומכל אחד, וזה לא משנה אם התובנות או הטכניקות מגיעות מהקבלה, מהבודהיזם, מהפסיכולוגיה החיובית או מהפילוסופיה היוונית. אם זה עשוי לשפר את חיינו, להעשיר אותם, או לשנות את דרך ההסתכלות שלנו עליהם – אנחנו רוצים לאמץ את זה.
לחם ביזיון
אם כך, 'לֶחֶם בּיזיון', הוא מושג המתאר מצב של קבלת דבר מה (לחם כמטאפורה) ללא השקעת מאמץ, ולכן מרגיש אותו מקבל ביזיון. במילים אחרות, רק כאשר אנחנו משיגים משהו בעמל, תוך כדי התגברות על מכשולים, אנחנו מעריכים אותו באמת, נותנים לו משמעות ומרגישים ראויים לו. ולכן – אל לנו להסתכל על האתגרים בחיינו כמכשולים שנועדו למנוע מאיתנו להשיג את המטרות שלנו, אלא כעל שלבים נוספים בסולם ההתפתחות האישית שלנו. אתגרים אלו נועדו לחשל אותנו, להפוך אותנו לחכמים יותר, לחזקים יותר ולמנוסים יותר.
100% הצלחה
אולי כדי להבין את התובנה הזו לעומק, אנחנו צריכים לחשוב מהכיוון ההפוך. נניח, שבכל דבר שהייתם עושים בחיים הייתם מצליחים. תמיד. אתם לעולם לא יכולים להיכשל. יש לכם מאה אחוזי הצלחה. כל בחורה שהייתם פונים אליה, הייתה מסכימה לתת לכם את מספר הטלפון שלה (או בחור כמובן). כל מקום עבודה שהייתם מנסים להתקבל אליו, היה מגייס אתכם לשורותיו. קבוצת הכדורסל או הכדורגל האהובה עליכם לעולם לא הייתה מפסידה. הניצחון היה מובטח עוד לפני שהמשחק התחיל. זה נשמע מגניב נכון? אבל אם תחשבו על זה לרגע, תחשבו באמת, הרי שלאחר כמה עשרות הצלחות זה כבר היה מתחיל לשעמם. ואם זה לא היה קורה לאחר כמה עשרות הצלחות, זה היה קורה לאחר כמה מאות הצלחות. ואם לא, אז לאחר כמה אלפי הצלחות.
בסופו של דבר, כשהתוצאה ידועה מראש, כשהניצחון וההצלחה מובטחים, המשחק מכור. משהו מהקסם נעלם. הרי למה לנו לנסות להתמודד עם אתגר מסוים, כשאנחנו יודעים מראש שנעבור אותו בהצלחה. אין כאן שום השקעה מצידנו, וזהו לחם ביזיון. מה שאנחנו מחפשים באמת בחיים הם אתגרים, סיכונים וריגושים, וכן – גם את האפשרות להפסיד. מה שהופך את האתגרים לכדאיים ומספקים זה לא הניצחון, אלא העמדת יכולותינו במבחן. באופן אירוני, האפשרות להיכשל, היא שמעניקה את תחושת הניצחון האמיתית, וככל ש"היריב", האתגר, או המכשול, גדולים יותר, כך ההתגברות עליהם מספקת ומשמעותית יותר. ולכן, בסופו של דבר, המהות היא העשייה ולא התוצאה. הסופר האנגלי סמואל מיילס תיאר זאת מצוין – אני מסופק אם אפשר להטיל על האדם קללה קשה יותר, מלספק את כל משאלותיו מבלי שהוא מצידו יעשה כל מאמץ, ולא להותיר דבר לתקוותיו, לשאיפותיו ולמאבקיו.
אז מה אני אומר בעצם? שבכל פעם שיש באפשרותכם להשיג משהו בקלות, תנסו להתאמץ במכוון? כמובן שלא. החיים הם כאלה שאתגרים, ניסיונות ומכשולים יהיו תמיד. והמנעד שלהם יהיה רחב ומגוון. אני לא מכיר אדם אחד בעולם שהצליח בכל מה שהוא עשה בכל שנות חייו. ולכן, מטרת המאמר הזה היא לעזור לכם לשנות את צורת החשיבה שלכם על האתגרים שאיתם אתם מתמודדים בחייכם. בני אדם צומחים מתוך התמודדות והתגברות על קשיים ולא מתוך קבלת דברים ללא מאמץ. בדיוק כמו שהחיסון להכשת נחש ארסי נמצא בארס עצמו, כך גם הלמידה והצמיחה האמיתית נמצאים במכשולים ובאתגרים עצמם.
דרך ההתמודדות עם קשיים, אנחנו לומדים להכיר את העולם, את החיים, את עצמנו. נעמי שמר ז"ל, כנראה הגיעה לתובנה הזו הרבה לפנינו כשכתבה ב-1981 את השיר 'על כל אלה'. "על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק, (על ביתנו התינוקת) שמור אלי הטוב", היא כתבה. נעמי שמר הבינה כנראה שלחיות באמת, זה להעריך גם את הדבש וגם את העוקץ. גם את המר וגם את המתוק. גם את ההצלחות וגם את הכישלונות שנקראים בדרכנו. אם נלך אחורה בזמן קצת יותר משנת 1981, נמצא את המשפט הבא מילקוט יהושע שנכתב על המשנה (ברכות ט', ה') – חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה.
התמודדות עם כישלונות
להיכשל במשהו זה לא דבר פשוט מאחר וכישלונות פוגעים בנו ברמה הרגשית ולא רק ברמה הקוגנטיבית. כשאני סוקר את חיי בזריזות, נכשלתי מאות פעמים, בתחומים שונים ומגוונים. והכישלונות הזכורים לי מכולם, הם אלו שבהם עשיתי את הכי טוב שאני יודע וגם זה לא הספיק. ואלו מכם שמכירים אותי היטב, יודעים שכשאני רוצה משהו, אני משקיע בו את כל כולי. לכמה מכם יש מטרות שהייתם רוצים להשיג ואתם פוחדים לעשות את הצעד הראשון מחשש לכישלון? זכרו – מכשולים בחיים נועדו רק כדי לבחון עד כמה באמת אנחנו רוצים את מה שאנחנו רוצים, ואם ויתרנו מראש או אם ויתרנו לאחר כישלונות ספורים, כנראה שאנחנו לא באמת רוצים את מה שנדמה לנו שאנחנו רוצים.
מי שלא מוכן להפסיד, שלא ייכנס ל"משחק" מלכתחילה. חלק מהחיים זה לדעת להפסיד.
גם מייקל ג'ורדן הפסיד כמה משחקים. זכרו – אנחנו נופלים כדי שנוכל ללמוד לקום. ולכן, כל נפילה, כל הפסד וכל כישלון הם הזדמנות לצמיחה וללמידה לפעם הבאה. מכל מקום, הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות, הוא לתת לפחד מהכישלון למנוע מאיתנו מלהשתתף ב"משחק" מלכתחילה.
מה ניתן ללמוד מכישלונותיהם של אחרים?
כשתומס אלווה אדיסון, ממציא הנורה החשמלית, נשאל איך זה שהוא ערך 1,000 ניסויים ועדיין נכשל, הוא ענה: "למדתי כיצד לא לבנות נורה חשמלית ב-1,000 דרכים". אם אדיסון לא היה ממשיך בניסויים שלו לאחר 1,000 כישלונות, כנראה שהייתם קוראים את הטקסט הזה עכשיו בחושך. ד"ר ריצ'ארד בנדלר, ממפתחי גישת התכנות לשוני עצבי (NLP), אמר על למידה מניסיון העבר – "מי שלא חווה את הכאב של כוויה, לעולם לא יהיה מספיק חכם כדי להתרחק משריפות".
יש לכם חלום? בנו תוכנית להגשמתו. ואם אתם חוששים מהאתגרים, מהמכשולים ומהכישלונות הצפויים בדרך, זכרו – רק ים סוער מייצר מלחים מיומנים.
ספרות מומלצת
לחיות קבלה – טכנולוגיה לנשמה / יהודה ברג
