לא תמיד הייתי אמן חושים. את מרבית שנותיי העברתי בלמידה של תחומים אחרים, רבים ומגוונים, והעובדה שבחרתי לעסוק באומנות חושים לפני מספר שנים, רק חיזקה, האיצה והעצימה את הלמידה שלי. חלק גדול מהידע שרכשתי לאורך השנים, החלטתי לשתף כאן, במטרה לעזור גם לאחרים ללמוד ולהתפתח.

האנאלוגיה הטובה ביותר שאני מסוגל לחשוב עליה היא מירוץ שליחים. איני רוצה להיות הרץ הראשון, זה שמעביר את המקל הלאה אך לא קיבל אותו מאף אחד. גם איני יכול להיות, שכן הידע שאעביר לכם הוא ברובו אינו שלי במקור. הוא "הועבר" אלי, ממש כשם שהמקל מועבר מרץ אחד לאחר. ודאי שאיני רוצה להיות הרץ האחרון, זה ש"מקבל את הידע" אך אינו מעביר אותו הלאה. אני רואה בעצמי את הרץ השני, אולי אפילו השלישי. זה שקיבל ידע מאחרים ולא מעוניין להשאיר אותו אצלו, אלא להעביר אותו הלאה, בתקווה שיום אחד, גם מקבלי הידע ממני יעבירו אותו הלאה ולא ישאירו אותו באמתחתם.

אז מה בעצם אני מתכוון לכתוב כאן? האם זה מאמר? האם זה יומן מסע? זו ודאי לא פרוזה. אולי זו חצי אוטוביוגרפיה. ואולי זו בכלל מסה שהגדרתה היא "חיבור עיוני המביע רעיון אינטלקטואלי, מחשבה שנהגתה, שנפתחת להרהור ומגיעה למיצוי מסוים בתוך הכתיבה. היא אינה מתאפיינת בדיסקרטיות עניינית, בעיגון לוגי וברטוריקה סמכותית. כלי מסירתה הם פואטיים. הם מדגישים את ייחודיותו ואת נקודת מבטו המקורית של הכותב, את קולו ואת האופן שבו המחשבה יכולה לטעות, את האופן שבו היא נפתלת, מתערסלת, אובדת לרגע וחוזרת. היא מצויה בתווך הרטורי שבין הפרוזה לבין המאמר". זו הגדרה מושלמת לאיך שאני רואה את הכתיבה שלי כאן.

האני מאמין שלי

כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, אולי גם הפעם יהיה נכון להתחיל דווקא במה אני לא מאמין.

ראשית, אני לא מאמין בלנכס לעצמי זכויות ובלקחת קרדיט על דברים שהם אינם שלי. לכן, בכל מקום שאני יודע מהו המקור שממנו שאבתי, אציין זאת. לאורך השנים הייתה לי הזכות ללמוד מהמון אנשים מדהימים ולקרוא על המון אנשים מדהימים אחרים ואני מסתכל על כל הנפילים הללו ביראת כבוד. בפרפרזה על דבריו של אייזק ניוטון – 'אם אשכיל להביט מעט רחוק יותר מאחרים, זה אך ורק מפני שאעמוד על כתפיהם של ענקים'.

שנית, אני לא מאמין בלמכור לאנשים חלומות. הקריאה באתר שלי לא תגרום לכם להבין שאתם יכולים להיות כל מה שאתם חולמים עליו אם רק תרצו בכך, היא לא תהפוך אתכם למיליונרים בן לילה והיא כנראה גם לא תשנה את העולם. אבל היא כן עשויה לקחת אתכם למסע של גילוי עצמי ולגרום לכם להתחיל לחשוב על הדברים החשובים באמת.

שלישית, ואולי החשוב מכולם – אני לא מאמין בגוּרוּאים. איני מעוניין להפוך לגורו שקוראי שורותיו הולכים אחריו מהופנטים, כאילו היה החלילן מהמלין. גורואים הם אנשים ש"זכו" להארה ומנחים את תלמידיהם כיצד להגיע לרמתם. אני איני גורו וגם איני מעוניין להיות. אני מעדיף לראות בעצמי מחנך, כזה שמספק מידע ומעורר השראה, ולא רק מראה את הדרך, אלא צועד בה בעצמו. במילים אחרות, אני לא רוצה ש"תגיעו אלי". אני רוצה שתצעדו איתי. וכמו תמיד, אני מתכוון לעשות זאת בדרכי שלי.

אני כן מאמין בלספק ידע וכלים כדי שכל אחד יוכל לקבל את ההחלטות הנכונות עבורו, כפי שהוא או היא מבינים זאת. במילים אחרות, אני לא מאמין ב"לתת לאנשים חכה". אני מאמין ב"ללמד אנשים לדוג". המשל הבא ימחיש זאת לדעתי בצורה הטובה ביותר.

קברניט של ספינת תענוגות, גילה לפני הפלגת הבכורה שמנוע הספינה שלו לא עובד. לאחר שנכשל בניסיון לפתור את הבעיה בעצמו, הוא הזמין מהנדס כדי שיבדוק את הספינה. כשהגיע המהנדס הוא פנה מיד לחדר המכונות, הסתכל מסביבו כמה שניות ולבסוף הבחין בבורג רופף. הוא הוציא מפתח שבדי, סובב את הבורג ומנוע הספינה חזר לפעול מיד. המהנדס הגיש לקברניט הספינה חשבון על סך $10,000. קברניט הספינה כעס מאוד. "עבור סיבוב של בורג אחד הוא מבקש ממני $10,000?", חשב לעצמו, "הרי את זה גם אני יכולתי לעשות". הקברניט לא ויתר וביקש מהמהנדס פירוט כדי לדעת על מה הוא אמור לשלם סכום גבוה כל-כך. המהנדס הגיש לקברניט את פירוט החשבון הבא:
עבור סיבוב הבורג – $1
עבור הידע שלי איזה בורג לסובב – $9,999

בין דפי האתר תמצאו עשרות מאמרים. בכל אחד מהם השקעתי שעות רבות של חשיבה לפני שהם הועלו על הכתב, וכולם מלאים במידע, בכלים, בטכניקות ובתובנות מעוררות השראה, שרכשתי לאורך שנים, שעזרו ושעדיין עוזרים לי לעבור את מסע החיים שלי. אני מקווה שלאחר הקריאה, והיישום של הדברים, הם יעשו את אותו הדבר עבורכם כך שתלמדו "לסובב ברגים", אבל בעיקר תלמדו אילו ברגים לסובב.

אני לא יודע לאן הכתיבה כאן תסחף את הספינה שלי. תמיד הייתה לי דרך משלי לעשות דברים. לעיתים זו הייתה דרך מוצלחת. לעיתים היא הייתה שגויה. לעיתים היא סחפה אותי לחוף מבטחים. לעיתים לסערות בלב ים. אך תמיד. תמיד! זו הייתה דרכי שלי. אם כך ואם כך, הסכר נפרץ. אני בחרתי לעשות זאת בדרכי שלי. כל שנותר לכם עכשיו הוא לקרוא, לקחת את מה שנכון ורלוונטי עבורכם, ליישם ולהעביר את זה הלאה. בדרכּכם שלכם.

הפוסט בדרכי שלי הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

מה שאני כן יודע בוודאות, זה שאני בחור רגיל. אפילו מאוד רגיל. אה כן, ושאני מכור. אנשים מכורים לכל מיני דברים – לסמים, לאלכוהול, להימורים, לסקס, לקפה, לשוקולד, לכח ועוד כהנה וכהנה סוגים שונים ומשונים של התמכרויות. אני מאז ומתמיד הייתי מכור לידע. כבר מגיל צעיר החלטתי שאני מקדיש את חיי ללמידה ולמעשה למדתי כל מה שידי הייתה משגת (ולעיתים גם מה שלא). אחת התכונות המאפיינות אותי היא סקרנות ולאחר שהשלמתי עם העובדה שלעולם לא אוכל לדעת הכל על הכל, אני לפחות רוצה לדעת הרבה על הרבה. הפילוסוף אפלטון אמר – "יש רק דבר אחד טוב – ידע, ורק דבר אחד רע – בורות". הפילוסוף לוקיוס אנאוס סנקה אמר – "עליך להמשיך ללמוד, כל עוד יש משהו שאינך יודע". אז אולי בכל זאת אני בחברה טובה.

הייתי יכול לספר לכם על תארים אקדמיים, על לימודי תעודה, על קורסים, על סדנאות ועל הכשרות מסוגים שונים, אבל זה נשמע לי ממש משעמם. תוך כדי כתיבת השורות הללו, אני מביט בארון הספרים שלי. יש שם כ-600 ספרים וקראתי כל אחד ואחד מהם. אאוריקה. הם יציגו אותי כנראה בצורה הרבה יותר טובה,  מאשר שאני אציג את עצמי. אז מי אתה איציק מרקו?

איציק מרקו הוא מי שלמד מאיך להתאמן בחדר כושר ועד מודלים במיקרו ובמאקרו כלכלה
מאיך לסחור באופן עצמאי בניירות ערך ועד איך להתגונן מפני התקפות סכין
מאיך לבנות אתרי אינטרנט ועד איך לשלוט בחלומות ולכוון את תוכנם
מאיך ליישם את האסטרטגיות של מייקל פורטר ועד איך לכתוב תסריטים להוליווד  
מהמשמעות האמיתית של אגדות האחים גרים ועד סקס טנטרי
מאיך להתלבש נכון לערבי קוקטייל ועד פסיכוקיברנטיקה
מאיך להופיע בפני מצלמה ועד תחזיות עתידיות על מה שיתרחש בעולמנו בעוד 50 שנה
מאיך לעבור את מבחני המיון של מכוני אבחון ועד דיני ניירות ערך
מהמחזות של מולייר ועד המבצעים הסודיים של קהילת המודיעין בישראל
מתורת המשחקים ועד מלחמות הקריפטוגרפיה שניהלו צבאות לאורך ההיסטוריה
מהשיגעון של דון קיחוטה ועד הגאונות של גארי קספרוב
מהטרגדיה של אנטיגונה ועד תיאוריות על חוצנים קדמונים
מאוטוביוגרפיות של שבויי מלחמה ישראלים ועד טורים ברפואה
מאיך להפנט אנשים על במה ועד ששת כובעי החשיבה של אדוארד דה בונו 
מגלגול נשמות ועד איך לבנות מופעי במה לקוסמים ומנטליסטים
מאימון והעצמה אישית ועד איך להקים ולנהל עסקים קטנים
מחוכמת הקבלה ועד איך ליצור סרטוני אנימציה
מהאידיאות של אפלטון ועד העדויות האמיצות של אלפרד היצ'קוק על הטעויות שהוא עשה בסרטיו
מהפואטיקה של אריסטו ועד פיזיקת קוונטים ותיאוריות על מסע בזמן (זה לא כל-כך הצליח לי)
מאומנות המלחמה של סאן טסו ועד איך לכייס אנשים (גם זה לא כל-כך הצליח לי)
מאיך לכתוב פרסומות לטלוויזיה ועד איך לפתות נשים (זה דווקא כן)
מטכניקות על כיצד לראות את ההילות של אנשים אחרים ועד מה הופך אנשים למצליחים
מאיך להיות מאושר ועד איך לזמן את המדריכים הרוחניים שלי
מאיך לגרום למישהו זר להאמין שאתה יודע עליו הכל ועד איך להערים על מכונת אמת

לקרוא ספרים כדי לרכוש ידע זה חשוב מאוד, אבל בסופו של דבר, הספרים והידע הם אמצעים בלבד ולא המטרה. המטרה היא להצית בנפשנו את רוח העשייה ולגרום לנו להוציא דברים מן הכח אל הפועל.

הנה מה שכתב הרב אברהם קוק, שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל ואחד מאבות הציונות הדתית.
כל הספרים כולם, בין בקודש בין בחול
וכל הידיעות הבאות לאדם מבחוץ
הם רק אמצעים חיצוניים כדי לעורר את רוח האדם הפנימית
ע"י הידע החיצוני, מוציא האדם את מה שגנוז בלבבו

זה אני. איציק מרקו.

הפוסט אז מי אתה איציק מרקו? הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

ראשית, חשוב להבין שעולם האימון וההתפתחות האישית אינו תחום עצמאי, אלא תחום אקלקטי, כלומר תחום שמשלב תיאוריות, מודלים וטכניקות מתחומים רבים אחרים. בין התחומים העיקריים ניתן למנות פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיה, פסיכותרפיה, ניהול, שיווק, תקשורת, ספורט ועוד.

שנית, המטרה המרכזית של אותם תיאוריות, מודלים וטכניקות, היא להוציא אותנו ממצב "הטייס האוטומטי" שרובנו חיים בו, להגביר את רמת המודעות העצמית שלנו ולגרום לנו להיות אקטיביים ולפעול כדי להשיג את המטרות שלנו.

מתי הכל התחיל?

תחום האימון הגיח מעולם הספורט אי שם בשנות ה-70' של המאה הקודמת, וזו כמובן הסיבה לכך שהתחום מכונה Coaching. אבן דרך משמעותית הייתה בשנת 1974, כשמאמן טניס בשם טימותי גאלווי פרסם את ספרו 'המשחק הפנימי של הטניס'. טימותי מתאר בספרו, שכאשר הוא אימן את תלמידיו, הוא שם לב שהם למעשה מנהלים שני משחקים במקביל. המשחק הראשון הוא המשחק החיצוני, כלומר המשחק שהטניסאי מנהל מול היריב שלו. המשחק החיצוני דורש מן הסתם מיומנויות בטניס כגון ריצה, הגשה וחבטה. המשחק השני לעומת זאת, הוא המשחק הפנימי, כלומר המשחק שהטניסאי מנהל בתודעה שלו. המשחק הפנימי דורש מיומנויות מנטליות כגון החשיבה האם אני במיטבי היום, האם אני מסוגל לנצח את היריב שמולי, האם ההחלטות שאני מקבל במשחק החיצוני הן החלטות נכונות וכו'.

מכאן הדרך לענפי ספורט נוספים הייתה קצרה מאוד. מאמני כדורסל למשל, הבינו שכדי לשפר משמעותית את הביצועים של השחקנים שלהם, עליהם לאמן אותם במיומנויות הקשורות לכדורסל כגון כדרור וקליעה (המשחק החיצוני), ובמקביל עליהם לאמן אותם במיומנויות מנטליות כגון איך להתמודד עם פחדים, איך להתמודד עם ביקורת עצמית, איך לשמור על מוטיבציה לאורך זמן, איך להתמודד עם כישלונות ולא פחות חשוב מכך איך להתמודד עם ניצחונות וכו' (המשחק הפנימי).

השלב הבא בהתפתחות של התחום, היה השאלתו לארגונים. לאחר שמאמני הספורט נוכחו לדעת שאימון מנטלי משפר משמעותית את הביצועים של ספורטאים, החלו גם מנהלים בכירים לעבור תהליכי אימון והתפתחות אישית במטרה לשפר את הביצועים שלהם בארגון.

השלב האחרון באבולוציה של התחום, השלב בו אנחנו נמצאים היום, הוא שלב שבו אימון מנטלי הוא כבר לא נחלתם הבלעדית של ספורטאים ומנכ"לים וכל אדם מן השורה יכול לעבור תהליכי אימון והתפתחות אישית.

מדוע כדאי לעבור תהליכי אימון והתפתחות אישית?

ראשית, תהליכי אימון והתפתחות אישית מגבירים את רמת המודעות העצמית, שהיא כמובן תשומת הלב של האדם אל עצמיותו – למחשבותיו, לרגשותיו ולצרכיו. במילים אחרות, מודעות עצמית היא היכולת של האדם להסתכל על עצמו מהצד, כאילו היה אדם אחר. כאשר אדם מסוגל להביט על עצמו מהצד, בצורה אובייקטיבית, הוא מתחיל להיות ער לחוזקותיו ולחולשותיו, לצרכיו ולרצונותיו. ובעיקר – ידיעה עצמית היא תנאי הכרחי לשליטה עצמית. כאשר האדם מסוגל להביט על עצמו מהצד, אז מתפתחת אצלו בשלות מוסרית.

שנית, תהליכי אימון והתפתחות אישית מספקים המון כלים פרקטיים. הם יעזרו לכם לזהות את הערכים שלכם, לעבוד על האמונות המגבילות שלכם, לנסח חזון, להציב מטרות, לבנות תוכנית עבודה ועוד.

אך תהליכי אימון והתפתחות אישית עושים הרבה יותר. הם הופכים אותנו למודעים יותר לעצמנו, לאחרים ולסביבה, ולכן גם למעורבים יותר. הם עוזרים לנו לגלות את עצמנו מחדש. הם מלמדים אותנו לקחת אחריות על החיים שלנו. הם מספקים לנו השראה ומוטיבציה שמניעים אותנו לפעולה. הם עוזרים לנו למצות את הפוטנציאל האישי שלנו מתוך הנחה שכאשר אנחנו במיטבנו, הסיכויים שלנו להצליח ולהשיג את המטרות שלנו עולים משמעותית. ואולי החשוב מכולם – כל אלו נארגים יחדיו כדי לבנות את הביטחון העצמי, את המסוגלות העצמית ואת החוסן הנפשי שלנו, כדי שנוכל להתמודד טוב יותר עם משברים ומצבי דחק, ובכך להסתגל לנסיבות החיים.

התפתחות אישית כתהליך

כדאי להפנים את העובדה שתהליכי אימון והתפתחות אישית כשמם כן הם – תהליך. זה אומר שהם לוקחים זמן. יותר מזה – יש לפנות להם זמן. כלומר, יש להכניס אותם לחלק משיגרת החיים שלנו, גם אם זה אומר לשנות את סדרי העדיפויות שלנו. באנאלוגיה מעולם הגיאומטריה, תהליך התפתחות אישית אינו דומה לקטע שיש לו התחלה וסוף מוגדרים. הוא דומה יותר לקרן שיש לה התחלה אך אין לה סוף. התהליך הוא אינסופי ותמיד יש עוד מה ללמוד ובמה להתחזק. למעשה אין קו סיום.

תהליכי התפתחות ככלל, הם תהליכי התקדמות ושיפור הדרגתיים לאורך זמן, המתבססים על השלבים הקודמים בתהליך. דוגמא קלאסית להגדרה הזו היא כמובן התפתחות טכנולוגית. המחשבים של היום מסוגלים לעשות דברים שהמחשבים של פעם לא היו מסוגלים לעשות, אך המחשבים של היום נבנים ונשענים על בסיס הטכנולוגיה של המחשבים של פעם. דוגמא נוספת, מהקצה השני לחלוטין, היא בני אדם. לאורך ההיסטוריה של המין האנושי, בני האדם עברו תהליכי התפתחות שהביאו אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. כבני אדם אנחנו מסוגלים לעשות היום דברים שלא יכולנו לעשות בעבר כמו להנחית אדם על הירח או לבנות מחשבים שחושבים מהר יותר מאיתנו. ושוב, גם כאן, היכולות הללו לא היו יכולות להתפתח ללא גילוי האש, המהפיכה הלשונית, המהפיכה החקלאית, המהפיכה התעשייתית, מהפיכת המידע וכו'. לטובת הגיימרים שביניכם, זה מזכיר לי קצת משחקי מחשב.

בתחילת דרכו של גיבור המשחק, הוא מתחיל את ההרפתקה עם מינימום ציוד ויכולות. ככל שהוא מתמודד בהצלחה עם אתגרים המוצבים בפניו לאורך המשחק, כך יכולותיו משתפרות, וכל מה שאתם צריכים לעשות כדי לשדרג את הגיבור שלכם, זה ללחוץ על כפתור ה-Upgrade. מאותו הרגע לגיבור שלכם יש יכולות שלא היו לו קודם לכן, אך שהן מתבססות ונשענות על היכולות הקודמות שלו. כך גם אנחנו. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נאלצים להתמודד עם אתגרים מורכבים יותר. כאלה שדורשים מאיתנו ידע, משאבים, יכולות, מיומנויות וניסיון, ואת אלו עלינו לרכוש בשלבים המוקדמים של התהליך. "אבולוציה פרטית" אם תרצו, כשהמטרה היא כל הזמן לעשות לעצמנו Upgrade ולהפוך לטובים יותר. וכאן חשוב לי להדגיש שאדם ששואף להתפתח באמת, לעולם לא ישאף להיות טוב יותר מאחרים, אלא תמיד ישאף להיות טוב יותר מהאני הקודם שלו.

לסיכום

אחד מהדברים הראשונים שתהליכים מהסוג הזה אמורים לעשות, זה לטעת בנו ספק. באופן אירוני, התהליכים הללו אמורים דווקא לשמוט את הקרקע מתחת לרגלינו ולערער את הביטחון שלנו כדי להכריח אותנו לשאול את עצמנו שאלות לגבי הדרך שבה בחרנו לחיות את חיינו. תוך כדי התהליך, אתם תגלו שהקרקע הלא יציבה הופכת לריצפת בטון יצוקה. כזו שניתן ללכת עליה בביטחה.

"ריצפת הבטון" הזו לא מושגת בקלות. כמי שלמד ועסק בעשרות תחומים, ושבסופו של דבר בחר להיות אמן חושים, תהליכי ההתפתחות האישית שלי דרשו ממני הקרבה עצומה. וכאן אתם צריכים לשאול את עצמכם – כמה קשה אתם מוכנים לעבוד כדי להשיג את מה שאתם רוצים? כמה רחוק אתם מוכנים ללכת כדי להפוך למי שאתם רוצים להיות? כמה אתם מוכנים להקריב?

אני מקווה שהצלחתי להסיר מעט מהערפל. מה שנותר לכם לעשות עכשיו זה לקחת אחריות על חייכם. עשו את הצעד הראשון. קראו ספר, צפו בהרצאה, לכו לסדנא. העיקר – צאו לדרך. המסע ארוך, הדרך ברובה אפילו קשה יותר ממה שאתם מסוגלים לדמיין לעצמכם, אך תמיד מתגמלת. היו האדונים לגורלכם. קברניטי ספינתכם. וגם אם לעיתים תעלו את הספינה הזו על שרטון, ביכולתכם להביא אותה לחוף מבטחים. במובן הזה, תהליכי אימון והתפתחות אישית הם מגדלור מצוין.

ספרות מומלצת

הנזיר שמכר את הפרארי שלו / רובין ס' שארמה
כח בלתי מוגבל / אנתוני רובינס

למיטיבי לכת

המשחק הפנימי של הטניס / טימותי גאלווי
אימון קו אקטיבי / לורה ויתוורת', הנרי קימסי-האוס, פיל סנדאהל

הפוסט מבוא להתפתחות אישית הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

כמי שבחר להיות אמן חושים, אני שואל את עצמי מדי יום, האם הפכתי להיות האמן שקיוויתי להיות כשרק התחלתי לעסוק בתחום, האם אני מצליח להעביר את האומנות שלי בצורה שבה אני רוצה, האם העובדה שהתחלתי לעסוק באומנות חושים בגיל מאוחר יחסית מביאה איתה תקרות זכוכית שלעולם לא אוכל לנפץ ועוד. מתוך הידע והניסיון שלי בהתמודדות עם הנושא, ומתוך הרצון לעזור גם לאחרים ללמוד כיצד להתמודד עם הסוגיה הזו, הנה מדריך קצר להתמודדות עם אמונות מגבילות, ללא קשר ותלות באיזה תחום אתם עוסקים.

מה הן אמונות מגבילות?

אמונות ככלל, הן העקרונות וההשקפות שלנו על העולם, כפי שאנחנו תופסים אותו. כך אנחנו מאמינים שהעולם פועל. יתרה מכך, האמונות שלנו מנחות אותנו ולמעשה מכתיבות את דרכי ההתנהגות שלנו. אם האמונות שלנו חיוביות – הן מעצימות אותנו ותורמות לנו. אם האמונות שלנו שליליות – הן מגבילות ומעכבות אותנו. לדוגמא: אם אני מחזיק באמונה ש'בשביל להרוויח כסף צריך לעבוד קשה', כנראה שכל חיי אעבוד קשה בשביל להרוויח כסף. ואם אני מחזיק באמונה ש'לא ניתן להתפרנס ממה שאוהבים', כנראה שלעולם לא אעבוד במקצוע שאני באמת אוהב. ואנחנו הרי יודעים שמיליוני אנשים בכל העולם הוכיחו בדיוק את ההיפך. במילים אחרות,  האמונות שלנו הן האמת הסובייקטיבית שלנו.

כיצד מבחינים בין עובדה לאמונה?

אחת הסוגיות שאני נתקל בהן היא הקושי להבחין בין עובדה לאמונה. כלל האצבע שלי הוא – אם לא ניתן להתווכח על זה, זו עובדה. אם ניתן להתווכח על זה, זו אמונה. לדוגמא: מיץ תפוזים טבעי עושים מתפוזים. לא ניתן להתווכח על זה ולכן זו עובדה. זה שמיץ תפוזים טבעי הוא המשקה הכי טעים שיש, ניתן להתווכח על זה ולכן זו אמונה/השקפה/דיעה. הרכב שלי בצבע לבן. לא ניתן להתווכח על זה ולכן זו עובדה. זה שלבן זה הצבע הכי יפה למכונית, זה בר ויכוח ולכן זו אמונה.

מהו המקור של האמונות שלנו?

חוקרים היום תמימי דעים לגבי העובדה שהאמונות שלנו נטמעות בנו בגילאים המוקדמים מאוד של ילדותנו, ככל הנראה בגילאי 0-7. מי שמתאר זאת נפלא בספרו "אני בסדר-אתה בסדר" הוא ד"ר תומס א.הריס. תומס מתאר שתי אנאלוגיות נפלאות. הראשונה, היא שהמוח שלנו הוא כמו ספוג שסופח אליו כל מה שהוא נחשף אליו. באנאלוגיה השנייה תומס משווה את מוחנו, ובעיקר את תת המודע שלנו, למכשיר הקלטה שמקליט כל מה שהוא שומע. הצרה היא שמכשיר ההקלטה הזה "מנגן" בחזרה את המנגינות שנצרבו עליו. משמע, האמונות שהוטמעו בנו בילדותנו בתת המודע, צפות מחדש בבגרותנו במודע. מספיק שכילדים שמענו את הורינו פעם אחת אומרים ש'החיים הם לא פיקניק' או ש'כסף לא גדל על העצים' כדי שהאמונות המגבילות הללו יוטמעו בנו. מאותם רגעים, נוצרות אצלנו פרדיגמות, תבניות חשיבה, שלמעשה מנהלות את חיינו. אנחנו משוכנעים שהן עובדה מוגמרת. שכך העולם פועל. שזו האמת המוחלטת.

כשקראתי את ספרו של ד"ר תומס א.הריס, נזכרתי שכבר נתקלתי בעבר בתיאוריה שטוענת שמקור האמונות שלנו הוא בילדות שלנו. מי שהקדים את ד"ר תומס א.הריס היה הרמב"ם, שכתב בספרו 'מורה נבוכים' – "מן הראוי להבהיר זאת לאלה המטילים על עצמם (לשאוף אל) השלמות האנושית, ולהסיר – במעט הרחבה, כפי שעשינו – את דמיונות השווא האלה שקדמו ובאו מגיל הילדות".

איך מתמודדים עם אמונות מגבילות?

1. הכרה עצמית – עלינו להיות כנים עם עצמנו ולהודות בכך שיש לנו אמונות מגבילות, שהרי לא נוכל לשנות משהו שאיננו מכירים בקיומו.
2. זיהוי – חישבו לרגע על האמונות שלכם לגבי נושאים כמו בריאות, קריירה, כסף, זוגיות, אהבה, הצלחה ואושר. רשמו אותן על דף. נסו לנסח אותן במדויק ככל האפשר.
3. בדיקה – בדקו עם עצמכם איך אתם מרגישים לגבי כל אחת מהאמונות שרשמתם. איך אתם מרגישים כשאתם מדברים עליהן? איך אתם חושבים שהן באות לידי ביטוי בחיים שלכם? האם אתם חושבים שהן תורמות לכם או שהייתם רוצים לשנות חלק מהן? שלב הבדיקה עשוי להיות שלב לא פשוט מאחר והוא כולל מוכנות רגשית לוותר על אמונות שאולי ליוו אתכם שנים רבות.
4. ניסוח מחדש – עד שלא נשתחרר מאמונות ישנות, לא נוכל לפנות מקום לאמונות חדשות. לכן, את האמונות המגבילות שהחלטנו שאינן תורמות לנו, ננסח מחדש, במטרה להפוך אותן מאמונות ממגבילות לאמונות מעצימות. את האמונות החדשות ננסח כמשפטים חיוביים בזמן הווה, כשנקפיד להתמקד במה שאנחנו רוצים ולא במה שאנחנו לא רוצים. לדוגמא: את האמונה המגבילה 'בשביל להרוויח כסף צריך לעבוד קשה', ננסח מחדש לאמונה המעצימה 'אני מרוויח הרבה כסף בקלות ובמהירות'. ניסוח מחדש של האמונות המגבילות שלנו, משנה למעשה את הפרשנות שאנחנו נותנים לדברים מסוימים בחיים שלנו, ומכאן גם את הדרך שבה אנחנו מרגישים, מקבלים החלטות ומתנהגים. שלב הניסוח מחדש הוא למעשה המעבר לתודעה של חשיבה חיובית.
5. בדיקה – בדקו עם עצמכם לגבי כל אמונה שניסחתם מחדש, האם האמונה החדשה מתאימה לכם, האם היא משרתת אתכם, האם היא אמינה בעיניכם בגבול ההיגיון הבריא. אם יש לכם ספק לגבי אמונה מסוימת, שוב נסחו אותה מחדש וחזרו על התהליך עד שתהיו שלמים איתה. 
6. הטמעה – עד עכשיו, הטכניקה שבה השתמשנו, היא טכניקה שעובדת ברמת המודע. אבל אף אחד לא באמת מצפה שנתגבר על אמונה מגבילה שסחבנו איתנו במשך שנים, רק בגלל שניסחנו מחדש את המשפט. ולכן, שינוי אמונות מגבילות והטמעה של אמונות חדשות, צריך להיעשות ברובד עמוק יותר, ברמת התת מודע, שהרי שם הן נוצרו והוטמעו מלכתחילה.

הטמעה של אמונות חדשות

ישנן טכניקות רבות להטמעה של אמונות חדשות ברמת התת מודע. חלקן משלבות דמיון מודרך, חלקן עושות שימוש בטכניקות מאסכולת הגשטלט, חלקן בסוגסטיות היפנוטיות, חלקן בהיפנוזה עצמית ועוד, והטובות שבהן לוקחות בחשבון גם את הפן השכלי, גם את הפן הרגשי וגם את הפן התחושתי שמעורבים בתהליך. הנה כמה מהן, כשהתוצאות הטובות ביותר יתקבלו משילוב כזה או אחר של מספר טכניקות.

1. הכרזה (Declaration) – הצהרה של האמונה החיובית בקול רם ובאסרטיביות. טכניקה זו "משחררת לעולם" את האמונות שלנו, כך שהן כבר לא נמצאות רק בראשנו. ההכרזה בקול רם, בין אם היא נעשית כשאתם לבד, ודאי אם היא נעשית מול אנשים אחרים, יוצרת מחויבות. זו אחת הסיבות למשל, מדוע נהוג לקיים טקסי חתונה בפומבי.
2. חזרתיות (Repetition) – הדהוד. חזרה על האמונה החיובית שוב ושוב, בלב או בקול רם, עד שהיא הופכת למנטרה שגורה בפינו.
3. החזייה (Visualization) – ויזואליזציה. חזרה מחשבתית נשלטת. למעשה מדובר בהעלאה בדמיון של תוצאות רצויות בצורה מודעת. המוח של בני האדם לא מבחין בין סיטואציה שמתרחשת באמת לנגד עינינו, לבין זיכרון לסיטואציה מהעבר שלנו שהתרחשה באמת, לבין תרחיש עתידי שאנחנו מעלים בדמיוננו. זה קורה, מאחר ובכל שלושת המקרים אותם תאי עצב (נוירונים) פועלים במוח. דוגמא טובה לכך היא תופעת הקרי לילה. מספיק שנחלום חלום שיש לו תוכן מיני, כדי לגרום לגוף שלנו להתנהג כאילו אנחנו מקיימים יחסי מין, למרות שבפועל אנחנו בכלל ישנים. ואם זה כך, אז אנחנו פשוט יכולים לדמיין כיצד אנחנו מיישמים את האמונות החדשות שלנו.

אסיר הציון לשעבר, נתן שרנסקי, סיפר כיצד הוא נהג לשחק בראשו אלפי משחקי שח מט בזמן שהוא היה כלוא בכלא הסובייטי. הוא עשה זאת כדי לא לגרום למוחו להתנוון. כשהשתחרר ממאסר לאחר 9 שנים, משחק השח מט שלו השתפר פלאים. סיפור אחר מספר על טייס אמריקני שהיה בשבי בצפון וייטנאם. במהלך תקופת המאסר שלו הוא איבד כ-40 ק"ג ממשקל גופו ובריאותו הייתה רעועה, אך הוא נהג לדמיין מדי יום כיצד הוא משחק גולף, עד לרמה של בחירת המחבט ושינון המסלולים. כשהשתחרר לאחר מספר שנים, הוא ביקש להגיע למגרש גולף ושיחק בצורה כמעט מושלמת.

היכולת הזו מתאפשרת מאחר ותאי העצב במוחנו כל הזמן מתחברים ביניהם, כך שהם יוצרים רשתות של תאי עצב. החיבורים הללו נעשים בהתאם לקשרים שאנחנו יוצרים. כך למשל, ככל שנתרגל יותר נגינה בכינור (או אפילו נדמיין נגינה בכינור), כך תאי העצב במוחנו הקשורים לנגינה בכינור, יתחברו ביניהם וייצרו רשת תאי עצב. ברגע שנפסיק את שיגרת תרגול הנגינה בכינור, יתפרקו אותם תאי עצב מהרשת. בהקשר שלנו, אדם שדבק באמונה מגבילה, למעשה יצר במוחו רשת של תאי עצב של אותה אמונה. תהליך ההטמעה של אמונות חדשות נועד כדי לפרק את אותה רשת תאי עצב ישנה ושלילית וליצור במקומה רשת תאי עצב חדשה וחיובית. 

4. הדמייה (Simulation) – סימולציה. חיקוי המציאות. למעשה הדמייה לוקחת את טכניקת ההחזייה צעד אחד קדימה, ובמקום להשאיר את הדברים בדמיון, היא נותנת לו ביטוי גשמי במציאות. לדוגמא – יצירת לוח חזון (Vision Board) המורכב מתמונות המתארות אמונות חיוביות.
5. השאה עצמית (Autosuggestion) – אוטוסוגסטיה. זהו תהליך שבו אנחנו משכנעים את עצמנו באמצעות השפעה על תת המודע. בלילה, כשאתם נשכבים לישון, בדקות הספורות שאתם נמצאים במצב ביניים שבין ערות לשינה, חזרו שוב ושוב על האמונות החיוביות שאתם רוצים להטמיע במוחכם. המוח שלנו פועל בארבעה סוגים של תדרים חשמליים והתדר שבו הוא פועל לפני השינה, גלי אלפא, זהו מצב שבו המוח שלנו רגיש מאוד, ולכן זהו הזמן הטוב ביותר לספק לו "הוראות להפעלה". אם תרצו, תוכלו להקליט את עצמכם ולהקשיב להקלטה. כך תוכלו לשמוע את האמונות החיוביות שלכם בקולכם שלכם.

כמי שבחר להיות אמן חושים לאירועים, אני מזמין אתכם לאמץ את האמונה של אמיל קואה, מראשוני המהפנטים, ושאני אימצתי לעצמי – "כל יום, בכל דרך, אני הופך לטוב יותר ויותר". ומן הראוי לציין, שעפ"י מחקרים, נדרשים 21 יום כדי להשלים תהליך הטמעה של אמונה חדשה, ולכן, לא משנה באיזו טכניקה תבחרו, עליכם להתמיד בה במשך 3 שבועות לפחות.

לסיכום

אם תחשבו על זה לרגע, אמונות מגבילות הן משקל עודף. הן גיבנת. הן תקרת זכוכית. הן טפיל כשמוחנו הוא הפונדקאי. הן קיר שאנחנו מביאים איתנו שברב המקרים כלל לא נמצא שם. ג'וזף מרפי משתמש בספרו הקלאסי "כוחו של תת המודע" באנאלוגיה נפלאה – הוא מדמה את המוח שלנו לאדמה מעובדת, כך שכל מה שנזרע בתת המודע, נקצור במודע. ואני מוסיף, שאם כך הם פני הדברים, הרי שעבודה על האמונות המגבילות שלנו משולה בעיני לניכוש עשבים שוטים.

ספרות מומלצת

כוחו של תת המודע / ג'וזף מרפי
לאהוב את מה שיש / ביירון קייטי
אתה יכול לרפא את חייך / לואיז ל. היי

למיטיבי לכת

אני בסדר-אתה בסדר / ד"ר תומס א.הריס

שירים מומלצים

The Logical Song / Roger Hodgson

הפוסט אמונות מגבילות הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

NLP נחשב היום לגישה הדומיננטית בעולם האימון וההתפתחות האישית, וכמי שבחר להיות אמן חושים, אני משתמש בטכניקות מהתחום בכל הרצאה ובכל הופעה שלי. אז מה זו השיטה הזו שתפסה תאוצה בקצב מהיר כל-כך ושבאפשרותה לשנות את חיינו במספר דקות בלבד?

NLP – ההתחלה

אי שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת, חברו יחדיו שני חוקרים – המתמטיקאי ד"ר ריצ'ארד בנדלר והבלשן ד"ר ג'ון גרינדר, כדי לבצע תהליכי מודלינג (תהליכים שבהם מתחקים אחר אנשים מתחום מסוים בשאיפה ללמוד מהם). השניים חקרו את פעילותם של אנשים שמאוד הצליחו בתחומם בניסיון ללמוד מה גרם להם להצליח וכדי ליצור "מודל להצלחה" שאותו ניתן לחקות. הרציונל אומר שאם נוכל לזהות את הפעולות שאותם אנשים מצליחים עשו, את הסדר שלהן, את המינון שלהן וכו', נוכל ליישם זאת עלינו וכך להגיע לתוצאות זהות או לפחות לתוצאות דומות. מתכון להצלחה אם תרצו. במילים אחרות – הצלחה משאירה רמזים, וכל מה שצריך לעשות זה לעקוב אחר "פירורי הלחם" שהשאירו אחריהם אותם מצליחנים.

המודלינג של ריצ'ארד וג'ון

ריצ'ארד וג'ון ביצעו את תהליך המודלינג ל-3 אנשים מאוד מיוחדים ומאוד מצליחים, שאני בטוח שמעולם לא שמעתם עליהם.
1. ד"ר וירג'יניה סטיר – פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית
2. פריץ פרלס – אבי תורת הגשטלט (אסכולה פסיכולוגית שצמחה בגרמניה)
3. ד"ר מילטון אריקסון – אבי ההיפנותרפיה (טיפול באמצעות היפנוזה) ושעל בסיס פעילותו בנויות מרבית הטכניקות בNLP

לאחר שריצ'ארד וג'ון צפו בפעילותם של השלושה, הם יצרו מודל לעבודה, ניסו אותו בעצמם ונוכחו לדעת שהם מצליחים להגיע לתוצאות זהות תוך זמן קצר יותר. אם וירג'יניה, פריץ ומילטון הגיעו לתוצאות עם המטופלים שלהם בתוך כמה חודשים, ריצ'ארד וג'ון עשו זאת בתוך מספר שבועות. אם וירג'יניה, פריץ ומילטון הגיעו לתוצאות בתוך מספר שבועות, ריצ'ארד וג'ון עשו זאת בתוך מספר ימים, לעיתים אפילו במפגש אחד בודד.

הדבר המעניין הוא שריצ'ארד וג'ון לא מכנים את השיטה שלהם בשם 'שיטה' אלא 'תגלית'. לטענתם, הם לא המציאו שום דבר חדש אלא פשוט גילו כיצד המוח שלנו עובד. לזכותם ייאמר, שבחלק מהספרים שלהם הם אפילו מציינים שאין להם מושג למה הדברים שהם גילו עובדים. הם פשוט עובדים.

למה ל-NLP קוראים NLP

אנקדוטה מעניינת היא כיצד קיבלה התגלית הזו את ראשי התיבות NLP. ריצ'ארד מספר שבתחילת המחקר שלו ושל ג'ון הוא נסע ברכבו, עבר על המהירות המותרת ונעצר ע"י שוטר. כשהשוטר ניגש לרכבו של ריצ'ארד, הוא סרק את פנים הרכב והבחין בערימת דפים ממחקריו של ריצ'ארד על אחד המושבים. כשהשוטר שאל את ריצ'ארד במה הוא עוסק, ריצ'ארד, שהיה בתחילת הדרך בחקר המודלינג ולא היה לו מושג לאן הוא יוביל, הביט בערימת הדפים שעל המושב, הבחין ב-3 אותיות אקראיות וחיבר ביניהן. 'NLP' הוא אמר לשוטר.

כאמור, NLP תפס תאוצה אדירה והיום ישנם מאמרים, ספרים, הרצאות, סדנאות ואפילו אנציקלופדיה של התחום. למעשה, NLP אחראי לחלק גדול מהיווסדו ומהתפתחותו של תחום האימון. אנתוני רובינס, מי שנחשב למאמן הטוב בעולם, שאחראי לחלק גדול מהיווסדו של תחום האימון בארה"ב, היה מתלמידיהם הראשונים של ריצ'ארד וג'ון.

מהות ה-NLP

NLP מכיל בתוכו עשרות רבות של מודלים וטכניקות, ואין סיכוי בעולם שאצליח לפרט את כולן, בטח לא במאמר אחד. אך מה שכן חשוב לי שתבינו זה את המהות של כל הטכניקות הללו והמהות היא מאוד פשוטה. לכל פעילות במוחנו ישנה תבנית, ישנו מבנה, ייצוג פנימי של המציאות. בפסיכולוגיה מכנים את זה בשם 'מודל מנטלי' או 'ייצוג מנטלי'. זהו למעשה ייצוג מחשבתי של המציאות, כלומר הסבר לתהליך המחשבה של האדם ולדרך שבה אנו תופסים את המתרחש בעולם סביבנו. המודל הזה שונה מאדם לאדם וניתן למפות אותו. אבל מה שחשוב עוד יותר, זה שאם ניתן למפות אותו, אז ניתן גם לשנות אותו. כך לדוגמא, ניתן למפות את המודל המנטלי של אדם שמרבה לעשן, לשנות לו את המודל ובכך לגרום לו להפסיק לעשן. מהות הNLP אם כך, היא שימוש בטכניקות שונות כדי לבצע שינויים מהירים בתודעה של האדם.

המשמעות של NLP עבורי

כדאי לדעת שמרבית תהליכי הNLP הם תהליכים היפנוטיים, כלומר תהליכים שמשלבים בתוכם טכניקות מעולם ההיפנוזה, האסורה בישראל עפ"י חוק. יחד עם זה, בשבילי, NLP הוא הרבה מעבר לטכניקות היפנוטיות. בשבילי NLP הוא פלטפורמה. הוא תשתית. הוא שפה.

תחשבו על זה לרגע – בשפה העברית יש מיליוני ספרים וכולם עושים שימוש באותן 22 אותיות. יחד עם זה, כל אחד מהם מספר סיפור אחר. אם תכירו את "האותיות", תוכלו לבנות "משפטים" ובסופו של דבר לחבר בעצמכם איזה "ספר" שתרצו.

 לסיום, הדבר שאותו אני מזמין אתכם לחשוב עליו הוא מי מהווה עבורכם מודל לחיקוי? זה יכול להיות בכל תחום בחייכם. זה יכול להיות מישהו שאתם רוצים לנהל כמוהו, מישהו שאתם רוצים לשיר כמוהו, לרקוד כמוהו, לבשל כמוהו, לעשות קסמים כמוהו וכו'. זוכרים – הצלחה משאירה רמזים, וכל מה שצריך לעשות זה לעקוב אחר "פירורי הלחם".

ספרות מומלצת

כוחו של תת המודע / ג'וזף מרפי

למיטיבי לכת

מצפרדעים לנסיכים / ד"ר ריצ'ארד בנדלר וד"ר ג'ון גרינדר
המבנה של היפנוזה / ד"ר ריצ'ארד בנדלר וד"ר ג'ון גרינדר
המהפנטים / ד"ר בנימין זיו
היפנוזה / טרי רוב וקארל שאנצר
פסיכו-קיברנטיקה / ד"ר מאקסוול מאלץ

הפוסט NLP הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

בתהליכי אימון והתפתחות אישית נהוג להגדיר מטרות ולבנות תוכנית עבודה להשגתם, אולם מה הטעם בהגדרת מטרות, אם אנחנו לא יודעים מי אנחנו ומה הם הדברים החשובים לנו ביותר בחיים. יתרה מכך, פעמים רבות המטרות שלנו משתנות ברגע שאנחנו לומדים להכיר את עצמנו טוב יותר. באופן אישי, בכל שלב בחיים שלי, ודאי מהשלב שבו בחרתי להיות אמן חושים, הקפדתי שהמטרות שלי יהיו בהלימה אחת עם הערכים שלי. אז בואו נראה למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים 'ערכים' ולמה הנושא הזה חשוב כל-כך.

ערכים הם מערך של עקרונות מנחים. הם מגדירים את הזהות העצמית שלנו, משפיעים על הצורה שבה אנחנו חושבים ומרגישים ולמעשה מסבירים מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים. אנחנו במדינת ישראל נוהגים להשתמש בביטוי 'מלח הארץ' כדוגמא למישהו שהוא מטובי בנינו ושיש לו "ערכים טובים". אולם בהתפתחות אישית אנחנו לא מתכוונים לערכים במובן הנאור או ההומני אלא לערכים במובן של שווי או של חשיבות. כשאנחנו אומרים שלמשהו יש ערך עבורנו, אנחנו למעשה מתכוונים לומר שהדבר הזה שווה לנו הרבה, שהוא משמעותי עבורנו, כאשר השווי או המשמעות יכולים להיות חומריים והם יכולים להיות רגשיים.

ערכים עפ"י מילטון רוקיץ'

מי שנחשב למומחה עולמי בתחום הערכים, שאגב מכנה אותם בשם 'אמונות מתמשכות', הוא הפסיכולוג האמריקאי מילטון רוקיץ' שחקר את הנושא קרוב לחמישים שנה ופרסם את התיאוריה שלו בשנת 1973. מילטון גילה שכל בני האדם חולקים ערכים בסיסיים זהים ומה שמשתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה הוא סדר העדיפות שלהם. ישנן עשרות ואולי אפילו מאות דוגמאות של ערכים, ומילטון מחלק אותם לשתי קבוצות.
1. ערכים טרמינאליים – תוצאות רצויות, כלומר מה אנחנו רוצים להשיג.
2. ערכים אינסטרומנטאליים – דרכי התנהגות, כלומר איך אנחנו משיגים את מה שאנחנו רוצים.

המורכבות של ערכים

מאחר ובני האדם הם יצורים מורכבים, רב-מימדיים, הרי שלכל אחד מאיתנו אין ערך אחד שמוביל אותנו אלא תמהיל של ערכים שמאפיין אותנו, שמגדיר את הזהות העצמית שלנו ושלמעשה בא לידי ביטוי בהתנהגות שלנו. אבל ממש כמו בתהליך של reverse engineering, זה גם פועל בכיוון ההפוך. אם אדם מתנהג בצורה מסוימת, ניתן וכדאי להסיק מכך על הערכים שלו. המורכבות והרב מימדיות הזו באה לידי ביטוי בהיבט נוסף. בהחלט ייתכן מצב שבו ישנו קונפליקט בין שני ערכים שלנו. אחד הדברים הנפלאים ביותר לדעתי שפרויד אמר זה שברגע שאדם משלים עם העובדה שיש בתוכו ערכים שיש ביניהם קונפליקט ושזה תמיד עשוי להיות כך, כלומר שלא ערך אחד צריך "להביס" ערך אחר, זה השלב שבו האדם מגיע לבגרות נפשית.

ערכים "רגילים" וערכי ליבה

אחת השאלות שאני נשאל פעמים רבות היא האם ערכים ניתנים לשינוי. ובכן, לכל אחד מאיתנו ישנם ערכים "רגילים" שהם הדברים החשובים לנו ביותר בחיים. אולם בתקופות חיים שונות חשיבותם של הערכים הללו משתנה, או שערכים אחרים תופסים את מקומם. כך למשל, כבני נוער היו לנו ערכים מסוימים, כסטודנטים יש לנו ערכים אחרים וכבעלי משפחה ערכים שונים לגמרי. יחד עם זה, ישנם ערכים שלא ישתנו לעולם. לערכים האלו אני קורא 'ערכי ליבה'. אלו ערכים שעומדים במבחן הזמן ושלעולם לא ישתנו. מה שישתנה הן הדרכים שבהן הערכים הללו יבואו לידי ביטוי בחיינו. לדוגמא: אם יצירתיות הוא ערך ליבה עבורי, אז פעם הוא יבוא לידי ביטוי בצורה שבה אכתוב תסריט לסרט קולנוע, פעם הוא יבוא לידי ביטוי בצורה שבה אעביר הרצאה ופעם הוא יבוא לידי ביטוי בצורה שבה אכתוב ברכת יום הולדת. אבל הערך 'יצירתיות' תמיד יהיה שם. ערכי הליבה הם הערכים שעוברים כחוט השני לכל אורך חיינו. הם הDNA הערכּי שלנו.

זיהוי הערכים שלנו

זיהוי הערכים שלנו חשוב מאוד, מאחר וככל שנכיר אותם טוב ונפעל על פיהם, כך יהיה לנו קל יותר לקבל החלטות. אם אני יודע שאני אדם שהערכים 'יסודיות' ו'מקצועיות' חשובים לו, סביר להניח שלא אסתדר עם שותף עסקי שמעגל פינות. ואם אני אדם שהערך 'יצירתיות' חשוב לו, סביר להניח שלא אסתדר בעבודה בחברת ביטוח (ואלוהים עדי שניסיתי) וכו'. זה לא אומר שאין יוצאים מן הכלל. אך זכרו שהיוצא מן הכלל, מעיד על הכלל. והעיקר – אם בחרתם לקיים אינטראקציה עם מישהו שערכיו שונים משלכם, רק היו מודעים לכך.

כדי לזהות את הערכים שלנו, אני מזמין אתכם לאמץ את שאלת הזיהוי מתוך הספר "לנצח נבנו" של ג'יימס קולינס וג'רי פוראס. הספר אומנם דן בערכים בארגונים, אך להזכירכם מהמאמר מבוא להתפתחות אישית, חלק גדול מהיווסדו של תחום האימון הוא בארגונים. וזו השאלה – אם הנסיבות יהיו כאלה שהסביבה החיצונית תחדל לתגמל אותי, או אפילו תעניש אותי, על כך שאני מקיים ערך מסוים, האם אמשיך לקיים אותו? אם התשובה היא לא – זהו אינו ערך ליבה. שאלות מצוינות נוספות הן שאלות כמו 'מה מניע אותי לעשות דברים?' (מניע, מלשון מנוע. כמו ברכב, מה הדבר שגורם לכם לזוז), 'מה אני עושה שגורם לי להרגיש שהזמן חולף במהירות?', 'מה גורם לי לרצות לקום בבוקר?', 'מהו הדבר שחייב שיתקיים בחיי', או לחילופין, 'מהו הדבר שבלעדיו חיי הם חסרי משמעות?'. רמז – התשובות לשאלות הללו מסתתרות בסיטואציות שבהן עשיתם מעל ומעבר למה שנדרשתם, גם כשנתקלתם בקשיים.

כשאתם מזהים את הערכים שלכם בכלל ואת ערכי הליבה בפרט, כדאי לזכור כמה קווים מנחים. ערך צריך להיות פשוט, בהיר, ישיר ורב עוצמה. לרב זוהי מילה אחת. לעיתים זהו צמד מילים כמו הערך 'הגשמה עצמית'. מומלץ לנסח בין 3 ל-6 ערכי ליבה כדי לשמור על מיקוד. והחשוב מכל – לא יוצרים ערכים. מגלים אותם. וזה לוקח זמן! זכרו – ערכים אינם זקוקים להצדקה רציונלית. ערכים הם מי אנחנו באמת ולא מי היינו רוצים להיות או מי העולם בחוץ חושב שאנחנו צריכים להיות. ערכים הם לא "טובים" או "רעים". תוכן הערך אינו חשוב, אלא עד כמה הוא אותנטי, עד כמה אנחנו מאמינים בו, עד כמה אנחנו חיים אותו בעקביות ומבטאים אותו בכל מעשינו. ערכים הם המצפן הפנימי שלנו. אין זה אומר שאנחנו מתעלמים מהמציאות או מהסביבה. זה רק אומר שבכל מגע איתה, אנחנו מונחים ע"י המצפן הזה. וקצת כמו בכפתור עמעום, ברב הפעמים ניתן 'להחליש את העוצמה' של ערכים מסוימים.

ערכים וחברות

ערכים הם לא נחלתם הבלעדית של אנשים פרטיים. גם לחברות יש ערכים ולמעשה, הם אפילו היו כאן קודם. הערכים של חברות בדר"כ יבואו לידי ביטוי בחזון שלהן. בנוסף, בדר"כ קל יותר לנסח חזון לחברות מאשר לאנשים פרטיים, מאחר והחזון של חברות מוכוון בדר"כ ערכים חיצוניים, בעוד החזון של אנשים פרטיים מוכוון בדר"כ ערכים פנימיים.

ערכים חיצוניים

אם תחשבו על זה לרגע, הערכים שדנתי בהם עד עכשיו, הם כולם ערכים "פנימיים". כלומר ערכים שמייצגים את מי שאנחנו. יחד עם זה, אנחנו הרי יודעים שאנשים לא תמיד מציגים את עצמם כפי שהם באמת, ולכן בואו נעשה את האבחנה בין ערכים "פנימיים" לערכים "חיצוניים".
ערכים פנימיים – ערכים שמביאים לידי ביטוי את העקרונות הפנימיים על פיהם אנו פועלים, כלומר הם מסבירים מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים. כאן ציינתי שישנם ערכים "רגילים" שעשויים להשתנות עם הזמן ושישנם "ערכי ליבה" שעומדים במבחן הזמן.
ערכים חיצוניים – הערכים אותם אנחנו מיחצנים לסביבה, כלומר מבליטים החוצה. זו הדרך שבה אנחנו מציגים את עצמנו ומוכרים את עצמנו לעולם. למעשה זוהי האסטרטגיה השיווקית שלנו.

בואו נניח כדוגמא שאני אדם שמרן. במילים אחרות, עפ"י המונחים שאנחנו כבר מכירים, יש לי ערך פנימי המוגדר כשמרנות. את הערך הפנימי הזה אני לא יכול לשנות. זה מי שאני. כל מה שאני יכול לעשות עכשיו הוא להחליט האם להציג את עצמי כפי שאני, כשמרן, כלומר לשמור על הלימה בין הערכים הפנימיים שלי לבין הערכים החיצוניים שלי, או האם להציג את עצמי בצורה שונה ואולי אפילו הפוכה לחלוטין, כלומר לקיים סתירה בין הערכים הפנימיים שלי לבין הערכים החיצוניים שלי. אבל זה לא מסתיים כאן. כשאנחנו משווקים את עצמנו לעולם, כלומר מחצינים ערכים חיצוניים מסוימים, הסביבה החיצונית יכולה לקלוט את הערך החיצוני כפי שרצינו והיא יכולה לקלוט את ההיפך הגמור. וכאן יכולים להתקיים ארבעה תרחישים.

1. אני אדם שמרן, אני מציג את עצמי כשמרן (הלימה בין הערך הפנימי לערך החיצוני) והסביבה קולטת שאני שמרן. זהו בעיני המצב האידיאלי.
2. אני אדם שמרן, אני מציג את עצמי כשמרן (הלימה בין הערך הפנימי לערך החיצוני), אך הסביבה קולטת אותי כאדם ליברלי. במילים אחרות, אני טועה ב"אסטרטגיה השיווקית" שלי מאחר ואני נתפס בעיני אחרים בצורה שונה ממה שאני רוצה להיתפס.
3. אני אדם שמרן, אני מציג את עצמי כליברלי (סתירה בין הערך הפנימי לערך החיצוני) והסביבה קולטת שאני אדם שמרן. במילים אחרות, אנשים אחרים "לא קונים" את האסטרטגיה השיווקית שלי.
4. אני אדם שמרן, אני מציג את עצמי כליברלי (סתירה בין הערך הפנימי לערך החיצוני) והסביבה קולטת שאני אדם ליברלי. כלומר, אני מצליח להטעות אחרים ולגרום להם לחשוב עלי משהו שהוא לא נכון. במילים אחרות, אני מצליח באסטרטגיה השיווקית שלי, אך אני שואל אתכם – באיזה מחיר?

ערכים חיצוניים יוצאים מנקודת הנחה שכמות המשאבים בעולם מוגבלת ולכן אנחנו צריכים לשווק את עצמנו כדי לשים את ידינו על אותם משאבים. ברובד עמוק יותר, ערכים חיצוניים מבטאים את האופן שבו אנחנו מנסים להשיג דברים בעולם, במטרה לספק את הערכים הפנימיים שלנו. זו נקודה מהותית למחשבה.

המודל שהצגתי כאן, הוא מובנה ומכני מאוד והוא נועד רק כדי לנסות ולפשט את מחשבותיי בנושא. יחד עם זה, ברור לי שהמציאות אינה כזו. אני גם לרגע לא חושב שמעכשיו כל בני האדם בעולם יתחילו להציג את עצמם כפי שהם באמת. אם זה לא קרה עד היום, המאמר שלי ודאי לא ישנה זאת. מה גם, שגם אני לא חף מכך ואני אהיה הראשון להודות בזה. יחד עם זה, אני חושב שזה בהחלט משהו לשאוף אליו. אחרי הכל, בסופו של דבר אנחנו רוצים שאנשים יתחברו אלינו בגלל מי שאנחנו ולא בגלל מי שהיינו רוצים להיות. היה זה הסופר אוסקר וויילד שתיאר זאת בצורה מושלמת – "היה אתה. כל האחרים כבר תפוסים". חוץ מזה – אם האסטרטגיה השיווקית שלנו לא עולה בקנה אחד עם הערכים שלנו, לא משנים את הערכים, משנים את האסטרטגיה.

לסיכום

אם ערכים הוא "מפתח" נוסף בצרור המפתחות שלנו בהתפתחות אישית, הרי שבעיני הוא מפתח מאסטר, שכן לרב התשובות לשאלות החשובות נמצאות שם. הפילוסוף הספרדי קרלוס ריילס תיאר זאת בצורה מושלמת – "ערכים לבני אדם הם כמו שורשים לעצים. ללא שורשים, עצים נופלים ברוחות סער עזות. ללא ערכים, בני אדם נופלים כשמכים בהם משברי היקום". הקונפליקטים הגדולים ביותר בחיינו, בין שמדובר בדיסוננסים פנימיים, בקונפליקטים בין-אישיים או בקונפליקטים סביבתיים, הם כאשר קיים חוסר מיתאם בין מה שאנחנו עושים לבין הערכים שלנו. כאשר אנחנו חיים עפ"י הערכים שלנו, ישנה תחושה של שלמות. של הרמוניה. מכאן – אושר הוא חיים תמידיים עפ"י הערכים שלנו. ולכן, לא מסכנים אותם!

ספרות מומלצת

לנצח נבנו / ג'יימס קולינס וג'רי פוראס
כח בלתי מוגבל, פרק 18 / אנתוני רובינס

הפוסט ערכים הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

ויקטור פראנקל היה נוירולוג ופסיכיאטר יהודי שחי בין השנים 1905 ל-1997, וספרו 'האדם מחפש משמעות' שפורסם בשנת 1946 הפך עם השנים לקלאסיקה ולספר שמצוטט רבות בתחומים שונים.

מטרה בעתיד כיצירת משמעות

בחלקו הראשון של הספר מתאר ויקטור את קורותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהוא מדגיש לכל אורכו של הספר, כי הדבר שגרם לו לשרוד את תלאות המחנה ולהישאר בחיים, היה רצונו העז לכתוב מחדש כתב יד שאבד לו, לפני שהוכנס למחנה הריכוז. במילים אחרות, לויקטור פראנקל הייתה מטרה. משהו שהוא מצפה לו בעתיד. 'אדם לא יכול להתקיים, אם אין הוא צופה אל העתיד', כדבריו. ויקטור מציין שישנו קשר הדוק בין מצב רוחו של האדם, אומץ ליבו ותקוותו לבין מידת החסינות של גופו. 'אסיר שאבדה אמונתו בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית. הוא נידרדר וסופו ניוון הגוף והנפש'.

כראיה, מציין ויקטור כיצד שיעור התמותה בשבוע שבין חג המולד לראש השנה הנוצרית גדל משמעותית כשהטענה שלו היא שזה קרה כיוון שרב האסירים השתעשעו במחשבה שהם ישוחררו לביתם בחג המולד. משתקווה זו נגוזה, רפתה רוחם והשפיעה עליהם פיזית עד למותם. במקרה אחר הוא מספר על שני אסירים ששקלו להתאבד. חבריהם למחנה הראו להם שלכל אחד מהם ישנה מטרה – לאחד, בן שמחכה לו ולשני, הצורך בכתיבה שכן הוא היה מדען שלא סיים לכתוב את ספריו ושאף אחד אחר לא יכול היה לעשות זאת במקומו. באמצעות הצבת מטרה בעתיד, באמצעות נתינת משמעות לחייהם, נמנעה התאבדותם של שני האסירים.

הלוגותרפיה של ויקטור פראנקל לעומת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד

בחלקו השני של הספר מתאר ויקטור את גישת הלוגותרפיה אותה ייסד – גישה פסיכותרפית למציאת משמעות החיים. ויקטור מציין שתורת הלוגותרפיה שלו נבדלת מהפסיכואנליזה של פרויד בכך שהיא רואה את האדם כיצור שעיקר שאיפתו היא להגשים פשר ולממש ערכים ולא רק לספק יצרים ודחפים. וכאשר אין פשר, כאשר אין משמעות, יש רק שעמום. "ריק קיומי" כהגדרתו. מטאפורית, עפ"י ויקטור, מטרת הלוגותרפיה היא לא להיות כצייר אלא כאופטומטריסט, כלומר לא להראות לנו תמונה כפי שהיא נראית בעיניו של הצייר אלא לנסות ולאפשר לנו לראות את העולם כפי שהוא באמת.

פסימיות לעומת אופטימיות

בספר דן ויקטור בהבדל שבין אדם פסימי לאדם אופטימי. עפ"י ויקטור, אדם פסימי הוא אדם שתולש בכל יום דף מלוח השנה שלו ומתעצב כאשר הוא רואה את הלוח נהייה יותר ויותר דק עם כל יום שעובר. אדם אופטימי לעומת זאת, תולש בכל יום דף מלוח השנה שלו ועורם אותם מחדש בערמה אחרת, כשהוא מתבונן בגאווה ב'ממשויות', בדברים שהוא עשה וחווה.

ומה באשר למהות החיים? ויקטור מציין שזה כמו לשאול שחקן שח מט מהו המהלך הטוב ביותר. התשובה תלויה כמובן בסיטואציה – בצורה שבה הכלים מונחים על הלוח ברגע נתון ולכן מהות החיים היא אינה משהו גורף אלא שונה מאדם לאדם ותלויה בהקשר מסוים ובנסיבות חייו של האדם. מה גם שמהות החיים יכולה להשתנות אצל אותו אדם בנקודות זמן שונות בחייו.

אם יש משפט אחד בספרו של ויקטור שהוא המוכּר והמצוטט ביותר, זה המשפט של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (עם כל האירוניה שבדבר) – "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". בכל פעם שאתם נתקלים בקושי, פשוט תשאלו את עצמכם למה אתם עושים את מה שאתם עושים. למה בחרתם לעסוק במקצוע מסוים, למה בחרתם להיות במערכת יחסים עם אדם מסוים וכו'. כאשר ה'למה' הוא מספיק חזק ומספיק משמעותי, תוכלו להתגבר כמעט על כל מכשול. ואם עדיין אין לכם 'למה' מספיק משמעותי, זה הזמן לחפש אותו.

ספרות מומלצת

האדם מחפש משמעות / ויקטור פראנקל

הפוסט האדם מחפש משמעות הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

המחקר של הפסיכולוג אנדרס אריקסון

אחד המחקרים שמלקולם מציין בספרו הוא המחקר שערך הפסיכולוג אנדרס אריקסון באקדמיה למוזיקה של ברלין, בשנות ה-90' של המאה הקודמת. אנדרס חילק את הכנרים של בית הספר לשלוש קבוצות. בקבוצה הראשונה היו הכוכבים, התלמידים בעלי הפוטנציאל להפוך לסולנים ברמה בינלאומית. בקבוצה השנייה היו תלמידים שנחשבו לטובים, ובקבוצה השלישית היו תלמידים שהוגדרו כחסרי סיכוי להפוך לכנרים מקצועיים ושככל הנראה יועדו להיות מורים למוזיקה במערכת החינוך הציבורית. אירוני משהו. אנדרס החוקר שאל את כל הכנרים בכל הקבוצות את אותה השאלה – 'כמה שעות התאמנת במהלך כל הקריירה שלך, מהפעם הראשונה שבה אחזת בכינור?'. וזה מה שהוא גילה…

כל התלמידים, בכל שלושת הקבוצות, החלו לנגן פחות או יותר בגיל 5 ובשנים הראשונות כולם התאמנו במשך שעתיים או שלוש בשבוע. ההבדלים המהותיים בין הקבוצות החלו להתגלות בערך בגיל 8. הקבוצה הראשונה, הכנרים המצטיינים, התאמנו 6 שעות שבועיות בגיל 9, 8 שעות שבועיות בגיל 12, 16 שעות שבועיות בגיל 14 וכו' עד שבגיל 20 הם התאמנו מעל 30 שעות שבועיות. בחישוב פשוט, עד גיל 20, כל אחד מהם צבר למעלה מ-10,000 שעות תרגול. הקבוצה השנייה, הכנרים הטובים, התאמנו בסה"כ כ-8,000 שעות, והקבוצה השלישית, מורי המוזיקה לעתיד, התאמנו בסה"כ כ-4,000 שעות. כאשר השווה אנדרס אריקסון פסנתרנים חובבנים ופסנתרנים מקצועיים, הוא מצא דפוס זהה.

המסקנה של אנדרס ועמיתיו למחקר הייתה שמה שמבדיל בין מבצעים טובים למבצעים מצוינים היא העבודה הקשה שהמבצעים המצוינים השקיעו. או כפי שמלקולם מנסח זאת בספרו – 'האנשים שהגיעו לפסגה בתחומם, לא עבדו קשה יותר או קשה הרבה יותר. הם עבדו קשה הרבה הרבה יותר'. אבל המסקנה החשובה יותר היא שהצטיינות במשימה מורכבת דורשת רמה מינימלית של שעות תרגול ולא של "כישרון מלידה". מספר הקסם לדעת החוקרים הוא 10,000.

מלקולם מציין בספרו כי במחקרים שבוצעו על מלחינים, שחקני כדורסל, סופרים, מחליקים על קרח, פסנתרנים, שחקני שחמט ואפילו פושעים, המספר 10,000 שב ועולה. הנוירולוג דניאל לוויטין המצוטט בספר מוסיף על דבריו של מלקולם – 'איש עוד לא מצא מקרה שבו מומחיות אמיתית ברמה עולמית הושגה בפחות זמן. נראה כי נדרש למוח הזמן הזה כדי לעבד את כל שנחוץ לו לשם השגת שליטת אמת'.

כשקראתי את ספרו של מלקולם, נזכרתי שכבר נתקלתי במספר 10,000. זה היה בספרו של ד"ר מאקסוול מאלץ – 'פסיכו-קיברנטיקה' (שאגב פורסם 50 שנה לפני ספרו של מלקולם). ד"ר מאקסוול מציין שהמתאגרף ג'ים קורבט התאמן על מכת הג'ב השמאלית שלו במשך 10,000 פעמים מול הראי ושהשחקן והקומיקאי הסקוטי הארי לאודר הודה שהוא תרגל את הופעותיו במשך 10,000 פעמים באופן פרטי לפני שהופיע איתן בפני קהל. אז אולי בכל זאת יש משהו במספר הזה.

כלל 10,000 השעות מביא אותי לשתי תובנות. הראשונה היא שכדי להגיע לרמת מומחיות בגיל הבגרות, יש להתחיל ולהתאמן מוקדם ככל האפשר. השנייה, והמשמעותית יותר, היא שכדי שנהיה מסוגלים להשקיע במשהו 10,000 שעות מחיינו (שהם כ-416 ימים מלאים), עלינו לאהוב אותו ברמה כזו שנהנה מעצם הלמידה ומעצם התרגול ולא רק מהשגת המטרה, שהרי אחרת, כנראה שלא נחזיק מעמד אפילו את 1,000 השעות הראשונות. זה כבר גורם לי לרצות לחזור ולתרגל משהו שאני שואף להגיע אליו לרמת מומחיות. ומה איתכם? במה אתם מוכנים להשקיע 10,000 שעות מחייכם?

ספרות מומלצת

מצוינים / מלקולם גלדוול

למיטיבי לכת

פסיכו-קיברנטיקה / ד"ר מאקסוול מאלץ

הפוסט כלל 10,000 השעות הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

האנציקלופדיות המסורתיות כפי שהכרנו אותן די חלפו מן העולם, ואת ההרגל של קריאת ערכים באנציקלופדיות לפני השינה, החלפתי בהרגל של קריאת ספרים מדי יום. לא משנה באיזה שלב הייתי בחיים שלי, תמיד הקפדתי לקיים את ההרגל הזה, והעובדה שבחרתי להיות אמן חושים כמובן שרק חיזקה והעצימה את ההרגל הזה.

הרגל עשרת העמודים

הרגל עשרת העמודים אומר דבר מאוד פשוט – בכל יום עליכם לקרוא עשרה עמודים. אפשר יותר, אך ודאי לא פחות. וזה לא משנה כמה אתם עסוקים באותו היום. עשרה עמודים הם המינימום. נשמע פשוט נכון? אז זהו, שיש פה כמה קצ'ים. הקץ' הראשון הוא שאינטרנט לא נחשב. בהרגל עשרת העמודים אני מתכוון להארדקופי. הקץ' השני הוא שעיתונים, מגזינים, קומיקס ודומיהם לא נחשבים. אנחנו רוצים ידע, לא רכילות. וגם אם הם הארדקופי, בהרגל עשרת העמודים אני מתכוון לספרים ממש. אולדסקול. הקץ' השלישי הוא שיש לקרוא את עשרת העמודים ברצף ולא לאורך כל היום. והקץ' האחרון והמחמיר מכולם הוא שלא ניתן להיכנס ל"אוברדראפט". במילים אחרות, אם לא הספקתם לקרוא את עשרת העמודים ביום מסוים, אתם לא יכולים לקרוא ביום למחרת עשרים עמודים וכן הלאה. הרגל הוא הרגל וכוחו טמון בהתמדה ובמידת המחויבות שלכם. בחשבון פשוט, 10 עמודים ביום הם 70 עמודים בשבוע (והנה קץ' נוסף – אין הנחות בחגים ובסופ"שים), שהם כ-300 עמודים בחודש. בממוצע זהו ספר אחד וזה אומר שאחרי חצי שנה צברתם ידע ששווה לכ-1,800 עמודים, שהם כשישה ספרים. וזה חברים – כמות עצומה של ידע. אני נוהג לקרוא כ-20 עד 30 עמודים מדי יום. לעיתים אף 50. אני משאיר לכם לעשות את החשבון.

תוך כדי כתיבת השורות הללו אני נזכר שכנער קראתי ראיון עם יהונתן גפן ובו הוא ציין שעל הורים להקפיד על כך שילדיהם יקראו בכל יום כ-30 עמודים אם אני זוכר נכון, כדי להנחיל להם הרגלי קריאה. זהו חיזוק נוסף לטכניקה הזו מפיו של אחד מהיוצרים המוכשרים בישראל.

יעילות ואפקטיביות

אחת השאלות הראשונות שאני מניח שאתם שואלים את עצמכם עכשיו, היא איך להחליט מה לקרוא. האם לקרוא ספרי מדע בדיוני? רומנים? שירה? פרוזה? ספרי עידן חדש? פרסומים מדעיים? הרי יש כל כך הרבה תחומים שאפשר וכדאי לקרוא עליהם, שבקלות אפשר ללכת לאיבוד. ולכן, בואו נעשה קצת סדר באמצעות שני מושגים חשובים ששניתן למצוא אותם בתחומים רבים ונשאל אותם לעניינינו – יעילות ואפקטיביות.

יעילות מוגדרת כשימוש במינימום משאבים כדי להשיג תוצאה רצויה. היא מתייחסת לתהליך העבודה ולניסיון לשפר אותו כל הזמן, כלומר לגרום לנו לנצל בצורה אופטימלית את המשאבים שעומדים לרשותנו. אפקטיביות מוגדרת כעשיית פעולה שתביא לתוצאה הרצויה. היא מתייחסת למטרה, כלומר להשגת תוצאות שהתרומה שלהן להשגת המטרה תהיה הגדולה ביותר. במילים אחרות, היעילות היא ה"איך", בעוד האפקטיביות היא ה"מה".

לדוגמא – פרסומת טלוויזיה שהופקה בתקציב ענק והביאה לגידול במכירות החברה היא אפקטיבית מפני שהיא השיגה את מטרתה, אך אם היה ניתן להשיג את אותן התוצאות בדיוק בתקציב זול יותר, הרי שהפרסומת הייתה לא יעילה. דוגמא נוספת – תרופה שמחוללת שיפור בחולים שנוטלים אותה היא אפקטיבית מאחר והיא השיגה את מטרתה, אך אם היא גורמת לתופעות לוואי, הרי שהתרופה אינה יעילה. תזכרו את המשפט הבא ולעולם לא תתבלבלו בין שני המושגים הללו – יעילות זה לעשות דברים נכון. אפקטיביות זה לעשות את ה-דבר הנכון.

בחיים בכלל, ובמקרה שלנו בהרגל עשרת העמודים בפרט, אנחנו רוצים להיות גם יעילים וגם אפקטיביים. הרגל עשרת העמודים הוא מאוד יעיל מאחר והוא שיטתי, אך השאלה היא האם הוא אפקטיבי. נניח כדוגמא שאחת המטרות המרכזיות שלי בחיים היא להפוך לאוטוריטה מקצועית בכל הקשור לאימון ולהתפתחות אישית. אם אנצל את הרגל עשרת העמודים לקריאת מחזות של שייקספיר, צברתי ידע חשוב מאוד שעשוי לשמש אותי בפתרון תשבצים, אך הוא אינו מקדם אותי לעבר השגת המטרה שלי. ולכן, כדי שהרגל עשרת העמודים יהיה אפקטיבי, עלי לקרוא, בין היתר, ספרי אימון והתפתחות אישית. באופן אישי אני מאמין שגם קריאת מחזות של שייקספיר היא חלק מהתפתחות אישית אך זו כבר סוגיה למאמר אחר.  אם יש לכם רצון וזמן פנוי לקרוא ספרות קלאסית, או כל דבר אחר, יש לכם את ברכת הדרך ממני, אך בהנחה שלרובנו אין זמן מיותר, הרגל עשרת העמודים חייב להיות מנוצל היטב. ולכן, עליכם לקרוא ספרים שרלוונטיים לתחום התמחותכם, או לתחום שבו אתם רוצים לעסוק.

צבירת ידע חדש ותחזוקת ידע קיים

תובנה נוספת וחשובה בעיני לגבי הרגל עשרת העמודים, היא שיש להקפיד לא רק על קריאה של חומרים חדשים, אלא גם על קריאה חוזרת של חומרים שכבר קראתם עליהם בעבר. בחזרה איני מתכוון לכך שיש לקרוא את אותו הספר שוב ושוב אלא לכך שיש לקרוא ספרים שונים על אותו הנושא. תחזוקה של ידע קיים משפרת את הזיכרון שלו, משאירה אותנו מעודכנים ובקיאים, מאפשרת לנו לקבל נקודות מבט שונות על אותו נושא ובעיקר – מביאה  אותנו לתובנות חדשות, כאלה שלא תמיד הגענו אליהן כשלמדנו את הנושא בפעם הראשונה. אני נוהג להשקיע כ-50% מהזמן בלימוד של נושאים חדשים וכ-50% מהזמן בחזרה על נושאים שכבר למדתי בעבר. אתם כמובן תחלקו את הזמן כראות עיניכם, אך בכל מקרה אני לא ממליץ על תחזוקת ידע קיים שתפחת מ-20%. בעיקר אם אתם רוצים להפוך למומחים בתחום מסוים.

בעיני, צבירת ידע הוא דבר חשוב מאין כמותו. והיום, בתקופה המכונה מהפיכת המידע, ניתן להשיג בקלות חומרים מקצועיים על כל תחום שאתם מסוגלים לחשוב עליו. זה נמצא שם. רק צריך להושיט יד ולקחת. מחקר מעניין בתחום הלמידה העלה את הממצאים הבאים: אם קוראים – זוכרים כ-10% אחרי שבועיים, אם צופים – זוכרים כ-50% אחרי שבועיים, אם מתנסים – זוכרים כ-90% אחרי שבועיים. ולכן, צבירת ידע שיטתית, אוטודידקטית, היא נקודת פתיחה בלבד. נקודת פתיחה טובה אומנם, אך עדיין רק נקודת פתיחה. פתגם סיני עתיק אומר ש'לדעת ולא לפעול זה כמו לא לדעת כלל' ולכן, אני מזמין אתכם לאמץ את הרגל עשרת העמודים אך גם ליזום ולבצע פעולות כדי להתנסות ולא לחיות את חייכם ברמה התיאורטית בלבד. צאו לשטח. "שחקו את המשחק".

לסיום המאמר הזה, אני מזמין אתכם להרהר במשפטו של המשורר הלבנוני-אמריקאי חליל ג'ובראן בכל הקשור לידע – 'איש אינו מסוגל לגלות לכם את הטמון, רדום למחצה, בעמקי הידע שלכם. שכן חזונו של האחד אינו יכול להעניק כנפיים לאחר. וגם בעמדכם לבדכם לפני חוכמתו של אלוהים, על כל אחד מכם להתייצב לבד מול ידיעת האלוהים שלו והבנתו את העולם'. אני לא יודע מה איתכם, אבל בבוא היום, כשאעמוד מול אלוהים, אני רוצה להיות מוכן.

ספרות מומלצת

כראות עיניכם. רק תקראו…

הפוסט הרגל עשרת העמודים הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.

אסטרטגיות למידה

מהי הדרך הטובה ביותר ללמוד משהו חדש? התחום הזה מכונה 'אסטרטגיות למידה' ובוצעו בו המון מחקרים. המעניינים שבהם לדעתי מראים כיצד כל אחד מאיתנו מעדיף לרכוש מידע בצורה שונה – חזותי, שמיעתי או תחושתי. כלומר האם אנחנו מעדיפים לראות, לשמוע או להתנסות בעצמנו. אפילו NLP לו הקדשתי מאמר שלם, ישנה התייחסות לנושא. במאמר הזה אני מציג בפניכם את השיטה שלי ללמידה, שהיא שילוב של מספר טכניקות ושעבדה עבורי מצוין בכל פעם מחדש, במשך למעלה משני עשורים.

טכניקות הלמידה שלי

הדבר הראשון שאני עושה כשאני רוצה ללמוד תחום חדש הוא לקרוא עליו – באינטרנט, בויקיפדיה, בפורומים, ובעיקר – בספרות מקצועית. זהו כמובן 'הרגל עשרת העמודים' לו הקדשתי את המאמר הקודם. יחד עם זה, למידה עצמית, אוטודידקטית, תיאורטית, היא הצעד הראשון בלבד. הדבר השני שאני עושה בתהליך הלמידה שלי הוא למידה כתוצאה מצפייה וחיקוי. כשהייתי בן 16 גיליתי את משחק הסנוקר וכך קרה שמדי מספר ימים הייתי הולך לשחק עם חברים. אני אמנע מכם את הפרטים (וממני את הבושה) של איך נראו המשחקים הראשונים שלי. אבל יש משהו אחד שאני כן יודע לעשות טוב. אני יודע ללמוד. במהלך השבועות הראשונים הייתי צופה כמעט מדי ערב בתחרויות סנוקר ששודרו בערוצי הספורט בטלוויזיה. ומה אתם חושבים שקרה במשחקים הבאים ששיחקתי? כמעט. עדיין הפסדתי. אבל שיחקתי הרבה יותר טוב מששיחקתי לפני הצפייה בתחרויות. הדבר השלישי שאני עושה הוא לחבור למנטור, שהוא אדם מקצועי עתיר ידע וניסיון בתחום שאותו אני רוצה ללמוד. מנטור טוב יכול לקצר תהליך למידה של שנים. הדבר הרביעי והאחרון בתהליך הלמידה שלי הוא כמובן התנסות אישית. זהו השלב שבו אני מרגיש שיש לי מספיק ידע ושאני יכול לצאת לשטח ולנסות את מה שלמדתי "על רטוב".

למידה מסתעפת ולמידה מתכנסת

תובנה חשובה בעיני בכל הקשור ללמידה, היא שיש להקפיד על למידה מסתעפת מצד אחד ומתכנסת מצד שני. למידה מסתעפת היא למידה "לרוחב", כלומר למידה של תחומים שונים או של נושאים שונים מאותו התחום, בעוד שלמידה מתכנסת היא למידה "לאורך", כלומר למידה מעמיקה ויסודית של תחום ספציפי, שהופכת אדם למומחה בתחומו. כך לדוגמא, אם הייתם רוצים להפוך לשפים, הייתי אומר לכם ללמוד בכל יום 3 מתכונים חדשים ולהקפיד שאחד מהם יהיה תבשיל, השני מאפה והשלישי קינוח. הסתעפות מצד אחד, התכנסות מצד שני. אם הייתם מעוניינים ללמוד שפה חדשה, הייתי אומר לכם ללמוד בכל יום 10 מילים חדשות ולהקפיד שחלקן יהיו אוצר מילים כללי, חלקן מהז'רגון המקצועי שלכם, חלקן מדקדוק ותחביר וכו'. שוב – הסתעפות מצד אחד, התכנסות מצד שני. אם תחשבו על זה לרגע, למידה מסתעפת ולמידה מתכנסת, יוצרות במוחכם "אוקיאנוס של ידע", שהוא בחלקו מים רדודים ובחלקו מים עמוקים. הלמידה המסתעפת, קרי מגוון התחומים שבחרתם ללמוד, היא כמובן "גודלו" של האוקיאנוס. הלמידה המתכנסת, קרי התחומים שבהם בחרתם להתמחות, הם "עומקו" של האוקיאנוס. כל שנותר לכם לעשות עכשיו הוא להרחיב את "אוקיאנוס הידע" הזה ולקבוע אילו חלקים בו יהיו רדודים ואילו עמוקים.

יכולות ליבה

לפני שאנחנו מסתעפים ומתכנסים, יש להקפיד על למידה של יכולות כלליות, יכולות ליבה. יכולות ליבה הן אותן יכולות שלא משנה מה גילנו ומהו תחום עיסוקנו, תמיד נצטרך אותן. יכולות ליבה בעיני הן יכולות כגון קריאה, כתיבה, למידה עצמית, תקשורת בין אישית, פרזנטציה, שכנוע, שימוש מינימלי בתוכנות מחשב ועוד. פיתוח יכולות כלליות, יכולות הליבה, משפר משמעותית את יכולות הלמידה של תחומי ההתמחות שתבחרו. אנאלוגיה טובה לכך מעולם תוכן אחר היא בנייה של בית. כאשר בונים בית, כל בית, תחילה יוצקים את היסודות שלו, את התשתית. לא משנה אם זה בית פרטי או דירה בבניין דירות, אם זה בית עם חדר אחד או ארמון עם עשרות חדרים. בכל בית ישנם יסודות ותשתית – צנרת, מים, חשמל, גז, ביוב, טלפון, אינטרנט וכו'. לאחר התשתית הזו ניתן לעצב את הבית ולהחליט באיזה צבע נצבע את הקירות, איך תיראה האמבטיה והאם השיש במטבח יהיה איטלקי או גרמני. במילים אחרות, יכולות הליבה שלנו הן "הפיגומים" שעליהם אנחנו בונים את יכולות ההתמחות שלנו.

למידה וזיכרון

למידה מתמדת משולה בעיני למצב שבו אנחנו מכניסים את המוח שלנו לחדר כושר מנטלי. בספרה של הפסיכולוגית ניצה שאול 'נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה', מצוטטים דבריו של פרופסור ידין דודאי, לשעבר מנהל המעבדה לחקר המוח במכון ויצמן. פרופסור דודאי מציין שהמוח שלנו כולל רשתות ענקיות של תאי עצב כשכל תא מקושר לאלפי תאי עצב אחרים בדומה לרשת האינטרנט. תהליכי למידה יוצרים קשרים בין התאים בעוד הפסקת למידה מחלישה את הקשרים הקיימים ועקב כך גם פוגעת בזיכרון. לכן, אנשים שיקפידו ללמוד כל חייהם, כלומר יקפידו על תחזוקה של אותם קשרים בין תאי עצב במוח, יהיו מצוידים היטב לקראת גילם המבוגר מאחר וקצב ההזדקנות של מוחם יואט. עפ"י פרופסור דודאי, בתהליכי הלמידה יש להקפיד באופן תמידי על פעילות מוחית שכוללת פעילות ספורטיבית, פעילות אינטלקטואלית ופעילות רגשית מגוונת.

לסיכום

תהליכי למידה מסודרים מביאים לידע רב וזה נושא עימו את עול השיקולים, ההתלבטויות והספקות. אך הוא גם נושא איתו אחריות גדולה. ידע ללא ערכים, לא רק שאינו מועיל, אלא פעמים רבות אף מזיק. ברובד עמוק יותר, למידה משמעה ויתור על אגו. לא קל להודות בכך שאנחנו לא יודעים משהו. רובנו רוצים תמיד להיראות חכמים, יודעים, מבינים, בקיאים ומעודכנים. ולכן, להכיר בכך שאינך יודע משהו זה הצעד הראשון. הצעד השני הוא מוכנות להעביר את השרביט לאדם אחר כדי שילמד אותך את מה שאינך יודע, וזה חברים, דורש לא מעט אומץ. מטאפורה נפלאה בעיני מתוך ספרו של רובין ס' שארמה 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו', היא אדם המחזיק בידו כוס מים. אדם שחושב שכוסו מלאה תמיד, לעולם לא ייתן למישהו אחר הזדמנות למלא לו את הכוס. לעומתו, אדם שחושב שכוסו מעט ריקה, תמיד ייתן למישהו אחר הזדמנות למלא לו את הכוס, כלומר ללמדו משהו חדש. כך ניתנת הזכות וההזדמנות ללמוד תמיד ומכל אחד. וכפי שנכתב בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות, דף ד' – "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז".

הפוסט למידה הופיע לראשונה ב-ITZIK MARKO.