אגו

מקור המילה 'אגו' הוא בשפה הלטינית ומשמעותה הוא אני או עצמי. במונחים מודרניים, אגו מתאר אדם המרוכז בעצמו. כזה הסובל (או נהנה) מתחושה מוגזמת של חשיבות עצמית. למיטב זכרוני, הפעם הראשונה שבה נתקלתי במונח 'אגו' היה בשיעורי הספרות בתיכון, כשלמדתי על המחזה 'אנטיגונה' מאת סופוקלס.

ביצירה זו הדמויות נענשות בחומרה בשל חטא ההיבריס, הלוא הוא חטא הגאווה, עד כדי כך שגאוותן מובילה למותן, כיאה לטרגדיות היווניות. אבל למה ללמוד ממדף הספרים היווני כשאנחנו יכולים ללמוד ממדף הספרים היהודי? עפ"י תורת היהדות, אגו וגאווה הם מקור לגנאי ולבושה – "תועבת ה' כל גבה לב" (משלי טז, ה').

יחד עם זה, ועם כל האירוניה שבדבר, אגו הוא גם דבר חיובי שכן הוא גורם לנו להרגיש ביטחון מסוים. וכמי שבחר להיות אמן חושים, אגו הוא מרכיב שצריך להתייחס אליו ברצינות. ופה נשאלת השאלה – איך מרסנים את האגו ומנתבים אותו למקום הנכון של השגת מטרות שאפתניות? איך הופכים את האגו מיריב לידיד, או מנטל מכביד לנכס רב עוצמה?

סימנים לזיהוי התנהגות המלווה באגו

לפני שנראה איך אפשר לרסן את האגו שלנו, הנה כמה סימנים שיעזרו לנו לזהות התנהגות המלווה באגו, המצוינים בספרם של דיוויד מארקום וסטיבן סמית – אגונומיקס.

1. השוואה לאחרים – אנחנו מקפידים כל הזמן להשוות את עצמנו ואת חיינו לאחרים, במקום לדאוג לשפר את עצמנו. וככל שאנחנו בטוחים בעצמנו פחות, כך ההשוואות הללו גוברות. השוואה לאחרים היא טבעית. יש כאלה שיאמרו אולי אפילו הכרחית. אבל אם כבר בחרנו להשוות, הרי שהשוואה אמורה לגרום לנו לצאת מאזור הנוחות ולהימנע משאננות ולא להסתכל על החיים כאילו הם תחרות. ודאי לא כאילו הם מרדף בלתי פוסק אחרי שלמות. האדם היחיד שאנחנו צריכים להיות יותר טובים ממנו הוא האני הקודם שלנו. השוואה לאחרים אגב, היא אחד מהגורמים הבולטים שמרחיקים מאיתנו את האפשרות להיות קצת יותר מאושרים.

2. התנהגות הגנתית – אנחנו מגנים על רעיונות ו/או על טיעונים שלנו, מבלי לשקול באופן אובייקטיבי את הרעיונות ואת הטיעונים של הצד השני. במקום שהמטרה הסופית תהיה שהרעיון או הטיעון הטוב ביותר ייבחר, גם אם זה אומר שאין זה הרעיון שלנו, אנחנו מתנגדים לרעיונות שלא לקחנו חלק בהגהתם, או שהרעיון נהגה ע"י מישהו שאינו אהוד עלינו.

3. הצגת מצוינות – אנחנו נוהגים להשתלט על השיח ולהאדיר את עצמנו. זה כאשר שיווק עצמי הופך לראוותנות. או אם תרצו, כאשר דיאלוג הופך למונולוג. זכרו – אריה לא צריך לשאוג כל הזמן כדי שידעו שהוא אריה. הפתרון במקרה הזה הוא פשוט – להקשיב יותר מאשר לדבר ובמקום להציג לראווה את המצוינות שלנו, לחלוק אותה!

4. רצון להתקבל – כאשר אנחנו מאמינים שדיעותיהם של אנשים אחרים יקבעו האם אנחנו ראויים או לא, אנחנו נמנע מלהביע את דעתנו האמיתית, או חמור מכך, נסכים לדיעה שונה משלנו, רק כדי לקיים קונפורמיזם.

דרכים לריסון האגו

אז עכשיו, כשאנחנו יודעים מה זה אגו וכיצד לזהות התנהגות המלווה באגו, איך מרסנים אותו? דיוויד מארקום וסטיבן סמית מציעים בספרם 3 דרכים.

1. צניעות – לכאורה, צניעות היא ההיפך הגמור מאגו, אולם דיוויד וסטיבן טוענים שצניעות היא לא בקצה השני של הסקאלה, אלא היא נקודת שיווי המשקל בציר שבצד אחד שלו אנחנו מלאי אגו ובצידו השני אנחנו נטולי אגו. הצניעות מונעת מאיתנו לחשוב על עצמנו באופן מחמיא מדי או באופן נוקשה מדי. היא מזכירה לנו כמה התקדמנו ומצד שני כמה אנחנו רחוקים מכל מה שאנחנו יכולים להיות. היא דואלית מאחר והיא מאפשרת לנו לומר "אני משהו" ו"אני כלום" בעת ובעונה אחת.

אני מוסמך ובו בזמן הדיוט. אני מיוחד ואני כמו כולם. אני פופולרי ואני אנונימי. אני יוצא דופן ואני רגיל. רבי שמחה בּוּנֶים בונהרד מפשיסחה, אדמו"ר מהמאה ה-18, אמר שכל אדם צריך להתהלך כאילו יש במכנסיו שני כיסים. בכיס אחד ייכתב 'בשבילי נברא העולם' (משנה, סנהדרין, פרק ד, משנה ה) ובכיס השני ייכתב "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז).

2. סקרנות – הסקרנות מעודדת אותנו לבחון כל הזמן מי אנחנו ומה אנחנו חושבים לנכון. היא מזכירה לנו שאיננו יודעים הכל ולכן עלינו להקפיד כל הזמן על הקשבה, על למידה מתמדת ועל פתיחות לקבלת משוב.

3. מהימנות – החיפוש אחר האמת ודבקות בה.

אם תחשבו על זה לרגע, הרי שאגו הוא קצת כמו חרב פיפיות. מצד אחד, הוא יכול לפעול לרעתנו. מצד שני, הוא יכול לעבוד לטובתנו. אגו במידה הנכונה עשוי לספק לנו ביטחון ולגרש את הפחד והאדישות. לעומת זאת, אגו במידה מופרזת יביא איתו ביטחון מופרז שיגרום ליצירת אשליה שאנחנו טובים יותר ממה שאנחנו באמת.

התוצאה של זה היא שבסופו של דבר האגו יגזול מאיתנו את הביטחון באמונה ביכולותינו לנצל את כישרונותינו במלואם. במילים אחרות, אגו מופרז הופך את החוזקות שלנו לחולשות. ולסיום, הנה סיפור שימחיש עד כמה אגו יכול להיות נטל או נכס.

בתקופה הרומית, כשהלוחמים היו שבים כמנצחים מן הקרבות, הם היו נוהגים לצעוד ברחבי העיר ולהציג לראווה את השלל שהביאו עימם. כיאה למנצחים, הם זכו לכבוד של מלכים.

אבל הטקס הזה כלל עוד דבר אחד חשוב. מאחורי המצביאים הוצב עבד שלכל אורך צעדת הניצחון דאג ללחוש לאוזנם את המילים 'ממנטו מורי' (Memento Mori) שפירושם 'זכור שתמות', כדי לתת להם תזכורת לכך שעל אף ניצחונותיהם המרשימים בקרבות, הם עדיין בני אנוש שסופם למות.

ספרות מומלצת

אגונומיקס – דיוויד מארקום וסטיבן סמית

ביטויים שכדאי להכיר

אין הנחתום מעיד על עיסתו – התלמוד
יהללך זר ולא פיך – משלי, כ"ז, ב'
אם השכלתי להביט מעט רחוק יותר מאחרים, זה אך ורק בגלל שעמדתי על כתפיהם של ענקים – הפיזיקאי אייזק ניוטון