את המאמר הפעם אני מקדיש לספרו של דון מיגל רואיס – 'ארבע ההסכמות'.
דון מיגל רואיס הוא סופר מקסיקני שבעקבות תאונת דרכים שעבר בצעירותו, הוא עבר חוויה חוץ גופית (חוויה שבה האדם חש שהוא מתנתק מגופו ומסוגל לצפות בעצמו מהצד) ומאז החל לעסוק בשמאניזם (תחום העוסק במגוון שיטות ליצירת קשר עם עולם הרוחות במטרה לסלק רוחות רעות ולקבל את תמיכתן של רוחות טובות).
אפשר לקבל את הסיפור שדון מיגל רואיס מספר לנו ואפשר שלא. אפשר להאמין בקיומם של רוחות רעות ורוחות טובות ואפשר שלא. אפשר לחשוב על דון מיגל שהוא שמאן ואפשר לחשוב שהוא שרלטן. את דעתי האישית אני שומר לעצמי מאחר והיא פשוט לא רלוונטית במקרה הזה. ובכל זאת, דון מיגל מציג בספרו כמה תובנות נפלאות שמן הראוי לדעתי לתת עליהן את הדעת.
ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס
ארבע ההסכמות שדון מיגל מציג בספרו, הן מעין סעיפי חוזה שעלינו לעשות עם עצמנו, כדי לשפר את חיינו.
1. שמירה על טוהר המילה – תקשורת באמצעות מילים היא דרך תקשורת ייחודית למין האנושי. באמצעות מילים אנחנו מתקשרים זה עם זה ומביאים את עצמנו לידי ביטוי. המילים שלנו יכולות לחזק, הן את עצמנו והן אחרים, והן יכולות להחליש, שוב, הן את עצמנו והן אחרים. שמירה על טוהר המילה, משמעותה שימוש במילים לטובה ולא לרעה. דון מיגל אף מרחיק לכת וקורא לשימוש הרע שנעשה במילים בשם 'כישוף'.
דון מיגל משווה את התקשורת בין בני האדם לשפת מחשב, כאשר אי שמירה על טוהר המילה היא למעשה החדרה של "וירוס מחשבים" ל"מערכת ההפעלה" של אדם אחר, או גרוע מכך, "למערכת ההפעלה" שלנו עצמנו. בכל פעם שאנחנו שומעים דיעה כלשהי ומחליטים לאמץ אותה, אנחנו הופכים אותה ל'הסכם' עם עצמנו והיא הופכת להיות חלק ממערכת האמונות שלנו, חלק מ"מערכת ההפעלה" שלנו. הדרך לבטל את ההסכם הזה, את "הכישוף" הזה, היא לערוך הסכם מחדש המבוסס על אמת.
2. לא לקחת שום דבר באופן אישי – כאשר אנחנו לוקחים משהו באופן אישי, פירוש הדבר הוא שאנו מסכימים עם מה שנאמר, וזה לא משנה מה נאמר. עפ"י דון מיגל, זו אנוכיות לשמה, מאחר וכאשר אנחנו לוקחים דברים באופן אישי, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו מרכז העולם. שהכל קשור בנו. חשוב לזכור שכאשר בני אדם עושים דברים, הם לא עושים זאת בגללנו, אלא בגללם. הדברים והפעולות שלהם הם תוצאה של מה שקורה בעולם שלהם, לא בעולם שלנו. בNLP נהוג לכנות את זה בשם 'מפת העולם' ותובנה בסיסית היא שלכל אדם יש 'מפת עולם' שונה וייחודית. כאן חשוב לי להוסיף על דבריו של דון מיגל ולומר שכדאי לזכור תובנה חשובה מאוד – לרב, אנשים לא עושים דברים כדי להזיק לנו, אלא כדי להיטיב עם עצמם. בגלל ניגודי אינטרסים, כלומר מצב שבו אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים מאדם אחר, אנחנו מפרשים זאת כאילו אותו אדם רוצה להרע לנו.
לקיחת דברים באופן אישי היא למעשה הסכמה שלנו לספוג את הרעל שמחדיר בנו אדם אחר. במונחים של ההסכמה הראשונה, האדם האחר פשוט לא שומר על טוהר המילה. זה שאדם אחר החליט לא לשמור על טוהר המילה, לא אומר שעלינו להסכים עם זה. הבחירה נמצאת בידינו. דון מיגל משתמש במטאפורה נפלאה – הוא מדמה את טוהר המילה לשוק ענק ובו אלפי רוכלים המדברים וסוחרים האחד עם השני בדיעות, באמונות ובהשקפות על העולם במקום במוצרים. ואנחנו נוהגים להסתובב בשוק הזה, לקנות ולמכור בו מדי יום. תהליך המכירה הוא למעשה שמירה על טוהר המילה, בעוד תהליך הקנייה הוא ההחלטה האם ומה עלינו לקחת באופן אישי. וזכרו, הבחירה מה לקנות ומה למכור, היא תמיד שלנו. בטחו בעצמכם ובהחלטות שלכם. איננו יכולים להיות אחראים לדבריהם ולמעשיהם של אחרים, אך אנחנו בהחלט יכולים להיות אחראים לדברינו ולמעשינו שלנו.
3. לא להניח הנחות – הנחת הנחות נובעת מהצורך האנושי בהבנת המציאות. מאחר ויש לכל אחד מאיתנו אינספור שאלות על החיים, אנחנו זקוקים לתשובות כדי לחוש ביטחון, ובהיעדרן, אנחנו מניחים הנחות. הבעיה היא שהנחת הנחות מובילה אותנו לחשוב שמדובר באמת המוחלטת. במציאות. אולם חשוב לזכור שלרב אנחנו רואים רק את מה שאנחנו רוצים לראות ושומעים רק את מה שאנחנו רוצים לשמוע. השלב הבא הוא הגנה על ההנחות שלנו כשאנחנו מנסים לשכנע אחרים בצדקתן. הפתרון להנחת הנחות הוא פשוט לשאול שאלות בניסיון לקבל הבהרות לתחושותינו.
4. לעשות תמיד את הכי טוב שאנחנו יכולים – דוגמא מצוינת ליישום התובנה הזו ניתן למצוא בסלוגן של מותג הוויסקי ג'וני ווקר – "כל יום שאנחנו עושים זאת, נעשה זאת הכי טוב שאנחנו יכולים". יחד עם זה, לכולנו יש ימים טובים וימים גרועים. וכאן חשוב לזכור לא לתת ליום גרוע לגרום לנו להרגיש כאילו יש לנו חיים גרועים.
לסיכום
כפי שציינתי קודם, ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס הן מעין סעיפי חוזה שאנחנו עושים עם עצמנו. אולם, לפני שאנחנו חותמים על סעיפי חוזה חדשים, עלינו לבטל סעיפי חוזה ישנים. סעיפים אלו הם כל אותם הרגלים ישנים שדאגנו לפתח ולשמר במשך שנים, ולרב לא רק שהם אינם מועילים לנו, הם מזיקים לנו מאוד. עפ"י דון מיגל, ההסכמה הראשונה, שמירה על טוהר המילה, היא סעיף החוזה החשוב והקשה ביותר ליישום. ובכלל לדעתי, טוב יהיה אם נעסוק קצת יותר במה נכון עבורנו ופחות במה אנחנו חושבים שנכון עבור אחרים. ברוס לי, גדול אמני הלחימה בעידן המודרני ניסח זאת בצורה מושלמת – "זה קל לבקר ולשבור את רוחם של אחרים. אבל כדי להכיר את עצמך, דרושים אולי חיים שלמים".
ספרות מומלצת
ארבע ההסכמות / דון מיגל רואיס
