שלום וברוכים הבאים לאתר האינטרנט שלי. אני מודה שזה מרגיש לי קצת מוזר "לשפוך" את המחשבות וההגיגים שלי על עמודי אינטרנט, אבל כנראה שמאז שאני ילד יש בי את הצורך להביע את עצמי באמצעות מילים. וכמו כל הדברים שאני עושה בחיי, גם את זה בחרתי לעשות בדרך שלי. אמא שלי נוהגת לספר שכשהייתי בכיתה א', ביקשתי ממנה לעזור לי בשיעורי הבית. כשהיא עמדה לעזור לי עם התשובה, עצרתי אותה והסברתי לה שאני לא רוצה את התשובה. אני רוצה הסבר מאחר ואני רוצה לכתוב את התשובה במילים שלי.
לא תמיד הייתי אמן חושים. את מרבית שנותיי העברתי בלמידה של תחומים אחרים, רבים ומגוונים, והעובדה שבחרתי לעסוק באומנות חושים לפני מספר שנים, רק חיזקה, האיצה והעצימה את הלמידה שלי. חלק גדול מהידע שרכשתי לאורך השנים, החלטתי לשתף כאן, במטרה לעזור גם לאחרים ללמוד ולהתפתח.
האנאלוגיה הטובה ביותר שאני מסוגל לחשוב עליה היא מירוץ שליחים. איני רוצה להיות הרץ הראשון, זה שמעביר את המקל הלאה אך לא קיבל אותו מאף אחד. גם איני יכול להיות, שכן הידע שאעביר לכם הוא ברובו אינו שלי במקור. הוא "הועבר" אלי, ממש כשם שהמקל מועבר מרץ אחד לאחר. ודאי שאיני רוצה להיות הרץ האחרון, זה ש"מקבל את הידע" אך אינו מעביר אותו הלאה. אני רואה בעצמי את הרץ השני, אולי אפילו השלישי. זה שקיבל ידע מאחרים ולא מעוניין להשאיר אותו אצלו, אלא להעביר אותו הלאה, בתקווה שיום אחד, גם מקבלי הידע ממני יעבירו אותו הלאה ולא ישאירו אותו באמתחתם.
אז מה בעצם אני מתכוון לכתוב כאן? האם זה מאמר? האם זה יומן מסע? זו ודאי לא פרוזה. אולי זו חצי אוטוביוגרפיה. ואולי זו בכלל מסה שהגדרתה היא "חיבור עיוני המביע רעיון אינטלקטואלי, מחשבה שנהגתה, שנפתחת להרהור ומגיעה למיצוי מסוים בתוך הכתיבה. היא אינה מתאפיינת בדיסקרטיות עניינית, בעיגון לוגי וברטוריקה סמכותית. כלי מסירתה הם פואטיים. הם מדגישים את ייחודיותו ואת נקודת מבטו המקורית של הכותב, את קולו ואת האופן שבו המחשבה יכולה לטעות, את האופן שבו היא נפתלת, מתערסלת, אובדת לרגע וחוזרת. היא מצויה בתווך הרטורי שבין הפרוזה לבין המאמר". זו הגדרה מושלמת לאיך שאני רואה את הכתיבה שלי כאן.
האני מאמין שלי
כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, אולי גם הפעם יהיה נכון להתחיל דווקא במה אני לא מאמין.
ראשית, אני לא מאמין בלנכס לעצמי זכויות ובלקחת קרדיט על דברים שהם אינם שלי. לכן, בכל מקום שאני יודע מהו המקור שממנו שאבתי, אציין זאת. לאורך השנים הייתה לי הזכות ללמוד מהמון אנשים מדהימים ולקרוא על המון אנשים מדהימים אחרים ואני מסתכל על כל הנפילים הללו ביראת כבוד. בפרפרזה על דבריו של אייזק ניוטון – 'אם אשכיל להביט מעט רחוק יותר מאחרים, זה אך ורק מפני שאעמוד על כתפיהם של ענקים'.
שנית, אני לא מאמין בלמכור לאנשים חלומות. הקריאה באתר שלי לא תגרום לכם להבין שאתם יכולים להיות כל מה שאתם חולמים עליו אם רק תרצו בכך, היא לא תהפוך אתכם למיליונרים בן לילה והיא כנראה גם לא תשנה את העולם. אבל היא כן עשויה לקחת אתכם למסע של גילוי עצמי ולגרום לכם להתחיל לחשוב על הדברים החשובים באמת.
שלישית, ואולי החשוב מכולם – אני לא מאמין בגוּרוּאים. איני מעוניין להפוך לגורו שקוראי שורותיו הולכים אחריו מהופנטים, כאילו היה החלילן מהמלין. גורואים הם אנשים ש"זכו" להארה ומנחים את תלמידיהם כיצד להגיע לרמתם. אני איני גורו וגם איני מעוניין להיות. אני מעדיף לראות בעצמי מחנך, כזה שמספק מידע ומעורר השראה, ולא רק מראה את הדרך, אלא צועד בה בעצמו. במילים אחרות, אני לא רוצה ש"תגיעו אלי". אני רוצה שתצעדו איתי. וכמו תמיד, אני מתכוון לעשות זאת בדרכי שלי.
אני כן מאמין בלספק ידע וכלים כדי שכל אחד יוכל לקבל את ההחלטות הנכונות עבורו, כפי שהוא או היא מבינים זאת. במילים אחרות, אני לא מאמין ב"לתת לאנשים חכה". אני מאמין ב"ללמד אנשים לדוג". המשל הבא ימחיש זאת לדעתי בצורה הטובה ביותר.
קברניט של ספינת תענוגות, גילה לפני הפלגת הבכורה שמנוע הספינה שלו לא עובד. לאחר שנכשל בניסיון לפתור את הבעיה בעצמו, הוא הזמין מהנדס כדי שיבדוק את הספינה. כשהגיע המהנדס הוא פנה מיד לחדר המכונות, הסתכל מסביבו כמה שניות ולבסוף הבחין בבורג רופף. הוא הוציא מפתח שבדי, סובב את הבורג ומנוע הספינה חזר לפעול מיד. המהנדס הגיש לקברניט הספינה חשבון על סך $10,000. קברניט הספינה כעס מאוד. "עבור סיבוב של בורג אחד הוא מבקש ממני $10,000?", חשב לעצמו, "הרי את זה גם אני יכולתי לעשות". הקברניט לא ויתר וביקש מהמהנדס פירוט כדי לדעת על מה הוא אמור לשלם סכום גבוה כל-כך. המהנדס הגיש לקברניט את פירוט החשבון הבא:
עבור סיבוב הבורג – $1
עבור הידע שלי איזה בורג לסובב – $9,999
בין דפי האתר תמצאו עשרות מאמרים. בכל אחד מהם השקעתי שעות רבות של חשיבה לפני שהם הועלו על הכתב, וכולם מלאים במידע, בכלים, בטכניקות ובתובנות מעוררות השראה, שרכשתי לאורך שנים, שעזרו ושעדיין עוזרים לי לעבור את מסע החיים שלי. אני מקווה שלאחר הקריאה, והיישום של הדברים, הם יעשו את אותו הדבר עבורכם כך שתלמדו "לסובב ברגים", אבל בעיקר תלמדו אילו ברגים לסובב.
אני לא יודע לאן הכתיבה כאן תסחף את הספינה שלי. תמיד הייתה לי דרך משלי לעשות דברים. לעיתים זו הייתה דרך מוצלחת. לעיתים היא הייתה שגויה. לעיתים היא סחפה אותי לחוף מבטחים. לעיתים לסערות בלב ים. אך תמיד. תמיד! זו הייתה דרכי שלי. אם כך ואם כך, הסכר נפרץ. אני בחרתי לעשות זאת בדרכי שלי. כל שנותר לכם עכשיו הוא לקרוא, לקחת את מה שנכון ורלוונטי עבורכם, ליישם ולהעביר את זה הלאה. בדרכּכם שלכם.
